הנה אירוע מאליפות העולם באתלטיקה שכנראה לא ייזכר בהיסטוריה. ריצת חצי גמר 5,000 מטרים לנשים, שתיים מהמועמדות הבכירות למדליה, סיפאן חסן מהולנד ופיית' קיפיגון מקניה הובילו בפער ניכר על יריבותיהן. המיקום חשוב כקליפת שום והן כבר אלופות אולימפיות. ועדיין הן נתנו ספרינט ב-50 המטרים האחרונים וחסן ניצחה ב-2 מאיות. מרוץ שלא יהיה אפילו הערת שוליים.
למה היה כאן פיניש מרתק? הן לא שונאות אחת את השנייה - יום קודם באזור העיתונות, סיפאן נתנה חיבוק לפיית' לפני שהלכה לחדרי ההלבשה ובירכה אותה על ניצחונה ב-1,500. אבל זו המהות שלהן. רצות מהגדולות בדורן. רצות בכדי לנצח. באליפות עולם, כמו באימון, כמו בתחרות קטנה בעיר שדה או במירוץ שדה. 35,000 אנשים עמסו את היציעים לראות את התחרות וגם אם אנחנו רק בחצי הגמר הם יקבלו מאמץ אמיתי על הניצחון. זו האתיקה של העניין.
כמובן שזה לא קורה בכל ריצת מוקדמות, אבל זה עמד בניגוד גמור לתיקו המסוכם בין קייטי מון האמריקאית לנינה קנדי האוסטרלית בקפיצה במוט. אחרי שכשלו בנסיונותיהן לעבר 4.95 מ' וסיימו שתיהן בתוצאה 4.90. הם חזרו על מעשה ג'יאנמרקו טמברי מועתז בראשים באולימפיאדת טוקיו. העולם יריע להן, אבל זה צריך להפסיק.
קנדי הודתה בפנינו בחדר העיתונות שבניגוד לטמברי ובראשים הן לא חברות טובות במיוחד. הן היו סחוטות מתחרות ארוכה בתנאי מזג אוויר לא קלים. כמובן שאפשר להכיל לפעמים תיקו, לפעמים באמת יש שוויון. אבל צריך לנסות למנוע אותו. מי שצריך להפר את השוויון הם הכללים.
בתחרות אתמול (רביעי) הקופצות לא עברו גבהים זהים ועל פי חוקי ימים עברו היינו מקבלים מנצחת אחת. אפשר לדון על החוקים, יש כל מיני אסכולות לגבי שוברי שוויון רצויים - סך גבהים שעבר האתלט או מספר פסילות. זה לא משנה - חוקים צריכים להפיק כמעט תמיד מנצחים.ֿ
גם אין לצפות מהאתלטים לקבוע. עכשיו, אחרי שני תקדימים, הקהל יקום על כל מתחרה שיעז להפר את ההרמוניה. זכותו של אתלט להמשיך כי הוא רוצה את כל הכסף של הפרס הראשון או להיות אלוף לבד או להמשיך סדרת ניצחונות. מבלי להיות חשוף ללחץ סביבתי להסכים לתיקו.
אתלטיקה חוצת יבשות
האתלטיקה היא דברים אחרים. היא הפתעות אדירות כמו ניצחונו של ג'וש קר הבריטי על יקוב אינגבריגטסן הנורבגי בגמר 1,500 דרמטי בזמן של 2:29.28 דקות ."הכנסתי 16 שנות אימונים אל תוך ה-200 מטרים האחרונים", הסביר האלוף הסקוטי. שנה שנייה ברציפות שהאלוף האולימפי הנורבגי מפסיד גמר כזה לרץ בריטי.
רבים ציפו לניסיון שיא עולם, ואולי הלקח הוא כזה נכון, שרק הניצחון חשוב אבל זמני שיא חזקים מאוד מונעים הסתבכויות טקטיות - כפי שהמחישה קיפיגון באותו מרוץ לנשים יום קודם.
שעה קלה אחר כך קרסטן ורהולם ריפא את האכזבה הנורבגית בניצחון קליל ב-400 מ' משוכות בזמן 46.78 שניות. מאריליידי פאוליניו הפכה לאישה הדומיניקנית הראשונה לזכות באליפות עולם ליחידות, אחרי שהנבחרת המעורבת זכתה בשליחים בשנה שעברה - עם ניצחון בזמן 48.76 שניות.
עוד המחשה לכוחה האדיר של האתלטיקה: אחרי 22 תחרויות ל-15 מדינות כבר יש מדליות זהב.
