לפני שהרולאן גארוס יצא לדרך, על אחת כמה וכמה אחרי עונת החימר הנוראית שעברה על נובאק ג'וקוביץ', סוכנויות ההימורים הלכו על זכייה של קרלוס אלקרס בגרנד סלאם שני בקריירה. שבועיים אחרי, ג'וקוביץ' הניף את הגביע ה־23 שלו, ושוב אמר לכולם: "אני הכי טוב, נקודה".
מועדון ספורט | שאלות השבוע - פרק 4
מחר (שני) ייצא לדרך הטורניר הכי יוקרתי של הטניס, ווימבלדון, והפעם תצטרכו לחפש ממש טוב את האנשים שלא מהמרים על הסרבי כמי שיניף את הגביע ה־24 והשמיני שלו על הדשא הבריטי.
אחד מהם הוא טניסאי העבר הישראלי וזוכה ווימבלדון בזוגות מעורבים אנדי רם, שבראיון ל"ישראל היום" מתאר את הקשר האישי שלו עם נולה - לטענתו הטוב בתולדות המשחק, את החוויות הייחודיות מהטורניר ואת הצער מכך שהטניס הישראלי נעלם מהמפה.
אנדי, ג'וקוביץ' יניף את הגביע בעוד שבועיים?
"יש משפט שאומר 'כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת', אז בווימבלדון משחקים שבועיים ובסוף נובאק מניף את הגביע. הוא הפייבוריט המובהק, גם אם אלקרס היה לוקח את הרולאן גארוס.
"אלקרס צריך עדיין להוכיח את עצמו. הוא ייקח עוד גרנד סלאמים בעתיד אבל הוא לא ברמה של ג'וקוביץ', בטח לא על דשא. הוא ייתן פייט אבל לא ינצח את נובאק, שימשיך לשבור את השיאים של עצמו".
למרות הכל, עדיין אין קונצנזוס על היותו של ג'וקוביץ' הגדול בהיסטוריה.
"תלוי לפי איזה פרמטר אתה בוחר את השחקן הגדול ביותר. מבחינת אהדת הקהל זה רוג'ר פדרר, רפאל נדאל הוא מלך החימר, אבל נובאק הכי שלם. נכון, פדרר שינה את פני המשחק, אבל אין התלבטות בכלל לדעתי.
"נכון שמבחינת האהדה תמיד היו לג'וקוביץ' תקלים עם הקהל, הוא יעשה הכל כדי לנצח את המשחק, אבל הרבה לא יודעים שהוא הכי מצחיק בעולם, נחמד, חבר של כולם. הכל בדרך שלו, בלי מסכות.
"בטורניר ה־ATP שנערך בתל אביב בשנה שעברה הייתי איתו כמעט כל יום והוא היה קשה. היה מדבר לגוראן איווניסביץ' (שחקן העבר ומאמנו כיום - צ"כ) בצורה מביכה, מבישה. הוא קשוח מאוד, אבל אי אפשר להאשים אותו עם כל הלחצים שיש עליו. יש מספיק אנשים בסביבה שלו כדי לספוג את זה, וכנראה זה המתכון הכי טוב בשבילו כדי להיות הכי טוב בעולם".
כולם מכירים את הקשר של יוני ארליך עם ג'וקוביץ', לא הרבה מכירים את הקשר שלך איתו.
"הכרתי אותו יחד עם יוני במהלך הקריירה, דרך הסוכן והצוות הישראלי שהיה לו. היה זורק לנו מילים בעברית, התחבר אלינו ממש. החיבור ליוני היה יותר טוב משום שהוא גם שיחק איתו. כשיוני פרש סימסתי לג'וקוביץ' שיעשה לו סרטון חמוד, יברך אותו ויבוא לארץ לשחק איתו זוגות. הוא גם מאוד מזכיר את הישראלים בטמפרמנט שלו, זה אחד הדברים שהובילו לחיבור איתו".
זה חדש - לא כולם יודעים שאתה זה שאחראי על אותו סרטון ויראלי.
"נכון. רציתי לעשות ליוני הפתעה, פניתי לנובאק והוא באמת בא והפתיע את כולם".
"לא מתגעגע למשחק, כן לחוויה"
כנראה יש לג'וקוביץ' רק שיא אחד לשבור - שיא הזכיות הכללי בטורנירים. ג'ימי קונורס האגדי נותר השיאן עד היום עם 109 זכיות, רוג'ר פדרר אחריו עם 103, הסרבי עם 94.
"לזכות בעוד 16 ולשבור גם את השיא הזה - זה קרוב ורחוק בו־זמנית", אומר רם. "קרוב, כי בשבילו 16 תארים זה כלום; רחוק, כי היום הוא בוחר את הטורנירים שבהם הוא משתתף בקפידה. אני לא יודע עוד כמה שנים הוא ישחק בקצב הזה. זה ישים, מאתגר מאוד אבל בטח לא ישנה שום דבר בנוגע להיותו הגדול מכולם".
כמי שטעם זכייה בווימבלדון ושיחק שם המון - ספר על היוקרה והקסם שיש בטורניר הזה.
"זה בית המקדש של הטניס, מותג ספורט מהגדולים בעולם. כשאתה נמצא שם אתה מרגיש את המסורת, את הלבוש הלבן, את האווירה המיוחדת. היה לי הכבוד לשחק מספיק פעמים במגרש המרכזי, פעמיים בגמר, מול עשרות אלפי אנשים שמעודדים בצורה הכי מרגשת שיש. אנשים באים, קונים כרטיסים באלפי פאונדים. השחקנים מחכים כל השנה שיגיע ווימבלדון".
מתגעגע לטניס, להצלחה?
"לא יודע אם מתגעגע למשחק, אבל כן לחוויה. אי אפשר להחליף את התחושה של העלייה לדשא בשום דבר אחר. עם זאת, אני ממש לא מתגעגע לתהליך שעוברים כדי להגיע לטורנירים האלה - ניתוחים, פציעות, שעות של אימונים כל יום. למשל, לא הייתי בלידה של הבן שלי. בדיעבד, לדברים האלה אני לא מתגעגע. אבל כן, השגתי את כל הדברים שחלמתי עליהם".
בשנה שעברה לא היו ישראלים בהגרלה הראשית, לראשונה זה 25 שנים. גם הפעם לא יהיו, וכנראה שלא יהיו גם בשנים הקרובות. "המצב בארץ לא טוב", מסביר רם. "אני בן אדם אופטימי מטבעי ויודע שהמועדונים עצמם עובדים קשה, אבל יש לי ביקורת לא מעטה על האיגוד. אין תוכנית מקצועית כמו שהיתה פעם, בדור שלי. אנחנו גדלנו לתוך מסגרת - כיום אין אותה".
הדור הנוכחי עוד יכול להציל משהו, או רק לחכות לדור שאחריו?
"אני חושב שעד שלא תהיה מסגרת איכותית שתאחד את כל השחקנים הטובים בארץ, שיתאמנו ביחד, לא יקרה פה כלום. באיגוד חטאו בשנים האחרונות בכך שלא דאגו לזה. מנסים לעשות פה דברים. תמיד יהיה פה איזה דודי סלע, שחר פאר או אנדיוני, אבל אלו כישרונות נקודתיים ולא רמה כללית של הטניס בישראל. כולם מכירים אותי ויודעים כמה אני חיובי, אבל חייבים לקחת אחריות ולהקים מסגרת לאומית, ולעשות קופי־פייסט למה שעבד לנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו