בתחילת החודש יצאה לדרך ליגת הקריקט ההודית, וכבר אחרי חודש של משחקים ניתן להגדיר אותה כליגת הספורט השנייה בגודלה בצמיחה הכלכלית, אחרי ליגת הפוטבול האמריקנית - ה־NFL. רק כדי להגדיר זאת במספרים: זכויות השידור לליגת הקריקט נמכרו לחמש שנים בסכום של 6.2 מיליארד דולר. התיאבון של הצופים ברחבי העולם ל"פרמייר ליג ההודית" לא יודע שובע, בוודאי לנוכח העובדה שברחבי העולם חיים 1.4 מיליארד הודים.
לכאורה, מדובר בהצלחה כלכלית גדולה, אך מתברר שההודים הבינו שמדובר בטיפה בים, ועם שינויים בענף הספורט הפופולרי כל כך בקרב הקולוניות הבריטיות, אפשר לחולל שינוי שיהפוך את הענף הזה למצליח ולגדול ביותר בעולם.
אחת הבעיות המרכזיות של ענף הקריקט היא שהליגה המקומית מקיימת בכל העונה 74 משחקים בלבד. הדבר מוביל לכך שקבוצות משחקות מעט, ומרכז העולם של ענף הספורט נמצא במשחקי הנבחרות שמניעות את הענף כולו. זאת הסיבה, לדוגמה, שמועדון קריקט נמכר בסכומים של 900-800 מיליון דולר, אף שהפוטנציאל שווה יותר. לשם השוואה, בליגת הפוטבול האמריקנית, שהיא כאמור הליגה הצומחת והמכניסה ביותר בעולם, משחקים יותר מ־270 משחקים בשנה.
ההשפעה על דרום אפריקה
ראשי ההתאחדות ההודית הבינו שלנוכח מיעוט המשחקים והשליטה של קריקט הנבחרות, צריך לשבור את המונופול של הנבחרות הלאומיות ולהגדיל את הליגות המקומיות ברחבי העולם שבו משחקים קריקט, גם כדי להכניס יותר כסף כמובן, אבל בעיקר כדי לחולל שינוי עצום בענף המסורתי ויש שיגידו גם המיושן. הרעיון הוא פשוט לכאורה, אבל עומד לשנות את האופן שבו יתנהל הספורט הוותיק והשמרני הזה, אם אכן התוכנית תצליח.
כל קונצרן שמחזיק בקבוצת קריקט בהודו, יחזיק מקבילה שלו בדרום אפריקה, באיחוד האמירויות וגם בליגה האמריקנית, שמזהה את הפוטנציאל של הקריקט העולמי ותתחדש החל מחודש יולי השנה בליגת קריקט משלה. במילים אחרות, מחזיקי הקבוצות בליגה ההודית יהפכו מבעלים של קבוצות מקומיות, לכאלה שמחזיקים בקבוצות ברחבי העולם. והשחקנים? חלקם ינועו ברחבי העולם ויהיו חלק מהתאגיד: יסיימו את העונה בהודו וייסעו לשחק בדרום אפריקה ובאיחוד האמירויות. במקביל, בעלים של קבוצות מקומיות יקימו קבוצות בארצם שלהם ויתחרו נגד התאגידים של הבעלים ההודים. לשם השוואה לכדורגל: נניח שלמנצ'סטר סיטי המקורית יהיו אחיות באותו השם בדיוק בשלוש ליגות אחרות בעולם.
הליגה הדרום־אפריקנית, ליגה חצי מקצוענית ולא ברמה גבוהה, הזדעזעה עם כניסתם של ההודים מהפרמייר ליג של הקריקט: הם קנו את זכויות השידור ב־25 מיליון דולר, סכום שיא לליגה שזוכה לרייטינג לא גבוה בארצה. אבל בהודו צופים קודם כל בקריקט, ולכן שיעורי הצפייה בליגה הדרום־אפריקנית גבוהים, מה שהפך את העסקה לכדאית עבור כל הצדדים ומעלה את הרמה בליגה הדרום־אפריקנית לנוכח הכסף הגדול שנכנס. יחד עם שלוש קבוצות תאומות מהליגה ההודית, פתאום הדרום־אפריקנים מגלים עניין בליגה המקומית שלהם.
הכסף ידבר
מי שכמובן נבהלות מהשינויים הגדולים בענף הן המדינות המסורתיות, כמו אנגליה ואוסטרליה. הקריקט, בוודאי במדינות הלבנות, הוא ענף בעל משחקים ומסורות שכולם מחכים להם מדי שנה, אבל כולם כמובן במסגרת הלאומית - ומדינות שלמות עוסקות רק במשחקים האלה, עד רמת ראשי הממשלה והנשיאים.
למעשה, הרוב המוחלט של השחקנים בענפים הללו חתום על חוזים מול ההתאחדויות המקומיות כדי לייצג את המדינה שלה הם שייכים. עתה חוששים באנגליה שהעידן הזה עומד להסתיים: הכסף הפרטי תמיד יוכל להציע יותר מהכסף הלאומי, וסביר להניח שברגע שיהיה משחק מכריע בליגה מקומית אל מול משחק נבחרות, המחויבות האישית תגבר על המחויבות הלאומית, בוודאי לנוכח העובדה שסכומי הכסף שהשחקנים מקבלים הם פי ארבעה וחמישה ממה שהמדינה שלהם נותנת להם.
הדאגה האמיתית היא כמובן הדור הצעיר: שחקנים צעירים שיחתמו על חוזים גבוהים ויצטרכו לשחק בארבע ליגות שונות במהלך השנה ברחבי העולם, לא ימצאו זמן בכלל לחשוב על משחק בנבחרת הלאומית. בענף שבו משחקי הנבחרות הם עדיין הדבר היוקרתי והחשוב ביותר בקריירה של שחקן, זה נשמע כמו מדע בדיוני. מצד שני, גם סכומי הכסף שהקריקט העולמי עומד להכניס בעשור הקרוב, נשמעים כאלה שבשאר ענפי הספורט ברחבי העולם יוכלו רק לפנטז עליהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו