דרבי רותח בצמרת הליגה, אלפי אוהדים ביציעים, אדום מול צהוב, שידור ישיר בטלוויזיה. האסוציאציה הראשונה שעולה לראש מאוסף התיאורים הנחשקים האלה היא שמדובר כנראה במשחק של מכבי מול הפועל בכדורגל או בכדורסל, אבל לא.
מדובר בדרבי הכדוריד של ראשון לציון - זה שפעם היה כל כך מרתק - שלמרבה הצער כבר מזמן פינה את הבמה לענפים הגדולים, והמשפט הזה פשוט לא נוגע אליו יותר.
משהו לא טוב עובר על הכדוריד הישראלי, כבר הרבה שנים. השידורים הישירים פחתו, הנבחרת לא מצליחה, האוהדים נטשו את היציעים, ואם יורדים לרזולוציות קטנות יותר - הדור הצעיר פשוט לא מתעניין בענף.
"לא עובדים מספיק כדי למשוך את הילדים לחוג כדוריד. היום, אם תשאל ילד 'כדורגל, כדורסל או כדוריד' - התשובה שלו תהיה ברורה", אומר לנו שחקן העבר של הפועל ראשל"צ ומאמן א.ס רמת השרון בהווה, עידן מימון - הסמל הכי גדול של הענף הישראלי עד היום. כמו בכל ענף ספורט ישראלי שפעם היה גדול ונחשב, או שלפחות היה מושך מספיק תשומת לב ועניין, הירידה בפופולריות תמיד תהיה קשורה בכסף.
בכתבה הזו דיברנו עם כל האנשים שמכירים את הכדוריד הישראלי הכי טוב, והם ורק הם יכולים לענות על השאלה: מדוע ענף שעד לפני כמה שנים היו צריכים להילחם על כרטיסים ליציעים בשבילו - היום האולמות שלו נותרים שוממים? למה אם תצוץ בראשכם מחשבה קיצונית לצפות במשחק בשידור ישיר, תוכלו לטפוח לעצמכם על השכם אם תמצאו איך לעשות זאת?
"אין שידורים, אני נאכל מבפנים"
אין ספק מי היה ויישאר עוד זמן רב הסמל הגדול ביותר של הכדוריד הישראלי - עידן מימון (48) ששיחק כ־24 שנים במדי קבוצת נעוריו, הפועל ראשל"צ, במדיה זכה ב־13 אליפויות וב־12 גביעי מדינה והוא גם שיאן ההופעות ומלך שערי נבחרת ישראל בכל הזמנים - עם 636 שערים ב־168 הופעות.
"אני חלק מהענף, והוא חלק ממני. מגיל 7 אני בו, כדוריד זה החיים שלי", אומר מימון. "הבעיה היא שלא מצליחים למשוך יותר מדי שחקנים בגיל צעיר, לא מפתחים מספיק ישראלים טובים. עמדות כמו שוערים, פיבוטים, מקשרים - אין למצוא. בעבר דיברו על הקטנת מספר הזרים בקבוצה לשלושה, אמרתי 'בטח'. היום? ההיצע בשוק לא גבוה ואין שחקנים, כך שאי אפשר להקטין את המספר, כי בעצם אין מספיק ישראלים".
בעוד אלפי ילדים ממלאים מגרשי כדורגל, זה לא קורה באולמות הכדוריד. מימון מנסה להסביר: "לדעתי, מבחינת הישגיות וסיכויי הגעה לנבחרת ולאליפויות אירופה ועולם, בכדוריד האפשרויות יותר גדולות, אף על פי שהאמצעים מועטים. אם משרד הספורט ייקח את הענף כמועדף וישקיע בו, נוכל לחזור להישגים. הייתי שם, היינו שם. ברגע שאין שחקנים - זה קשה. יש לילדים כל כך הרבה אפשרויות היום, ובשביל למשוך אותם דווקא לכדוריד, צריך עבודת שטח מאסיבית. לא עושים אותה מספיק. צריך להתחיל לבנות פה בסיס חדש. איך יכול להיות שמדינה כמו איסלנד, עם 300 אלף תושבים, מגיעה להישגים בכל הענפים?".
זה מתקשר לשאלה, האם תרבות הספורט פה יכולה להיות כמו במדינות כאלה, שאין להן את הבעיות שיש לנו.
"קשה מאוד, באמת אין לנו תרבות ספורט כזאת. בשנה האחרונה כמות הקהל אפילו ירדה משמעותית. בתקופה שלי, אם היית רוצה לבוא לדרבי של ראשון, היית צריך להילחם כדי להשיג כרטיס. היום - שלושת־רבעי אולם ריק. בדרבי האחרון הושיבו את האוהדים של שתי הקבוצות ביחד כי היה ריק. יש ירידה קשה בפופולריות, מרגישים את זה, רואים את זה, וזה חשש גדול. אני לא יודע מי עוד יצליחו לחוות את מה שהיה פה פעם. קבוצות לא נרשמות לאירופה, והניקוד שלנו יורד, ובגלל זה ישראל נמצאת במפעלים הפחות בכירים היום. זה בלתי אפשרי להצליח ככה".
כמה משמעותי שסמל כמוך כבר לא משחק ורק מאמן? בתור שחקן משכת עניין, ומאז שהלכת הרבה ממנו ירד.
"נכון, אבל אי אפשר לייחס את זה לשחקן אחד או שניים. הענף כבר פחות אטרקטיבי. תמיד היתה שליטה ברורה של קבוצות ראשון לציון. עכשיו, כשנכנסו שחקניות חדשות כמו אשדוד ורמת השרון, צריך להיות יותר מעניין, וזה לא קורה. אתה רואה את השידורים: כל משחקי הכדורגל והכדורסל משודרים, אבל בכדוריד יש מחזורים שלמים שלא מצולמים. זה אמיתי? אי אפשר לקדם ענף ככה. צריך שייקח אותו מישהו רציני.
"הפרויקט בנוער (בהמשך הכתבה, צ"כ וא"א) היה טוב ויפה, אבל להגיד לך שזה קידם את הענף? לא. הקבוצה שלי סיימה את הליגה במקום השני, ואני לא זוכר מתי משחק שלנו צולם בפעם האחרונה".
כפי שפורסם לראשונה ב"ישראל היום", בינואר האחרון מנכ"לית איגוד הכדוריד לשעבר, מירי שלו, הודיעה על התפטרותה, פחות מארבעה חודשים לאחר שמונתה לתפקיד. בכירים באיגוד סיפרו כי הסיבה לעזיבה היתה "חוסר שיתוף פעולה בינה לחברי האיגוד". מי שהחליף אותה בתפקיד היה שי סימון, איש כדוריד, שחקן בעברו שהיה סמנכ"ל האיגוד בעשור האחרון.
חילופי המנכ"לים בטח לא עזרו.
"כן, הייתה מנכ"לית תקופה קצרה והתפטרה ועכשיו הביאו מחליף מוכשר שהגיע מהאיגוד, אבל גם הוא ,צריך משאבים, כסף. אני לא בטוח שיש לאיגוד כסף בכלל. צריך גוף עם גב כלכלי שירים את הענף, מעבר לממשלה ומשרד הספורט. בשטח, הכדוריד לא מתקדם, ההפך, הולך אחורה. בפנים אני נאכל מבפנים שאני רוצה את המצב הזה. אני לא הולך למשחקי נבחרת כי כואב לי. דווקא עכשיו, בדור הזה שיצא לשחק באירופה, יש הרבה שחקנים מוכשרים אבל זה לא בא לידי ביטוי בתוצאות".
איך אתה מסביר שלמרות הליגיונרים הנבחרת לא מצליחה?
"קודם כל, היא נפלה על הגרלה לא קלה (עם איסלנד, צ'כיה ואסטוניה בבית המוקדמות של אליפות אירופה 2024, כרגע מדורגת אחרונה בבית, צ"כ וא"א), אבל לדעתי אפשר היה להוציא יותר. יש רשימה של שחקנים שבגיל 30 פורשים. רואים שאין עתיד ושאין לאן להתקדם. אני שיחקתי עד גיל 42, והייתי בטירוף! שחקנים מקצועיים מגיעים לאימונים בערב אחרי יום עבודה, זה לא רציני. צריך שינוי משמעותי שכרגע אני לא רואה אותו קורה".
"הענף לא יחזיק יותר מדי זמן"
וגם לענף הנשים יש את הסמל שלו – שיר וקרט. שחקנית הכדוריד של הפועל ראשון לציון, בעבר במכבי ארזים רמת גן, היא גם קפטנית נבחרת ישראל ומי שבדומה לעידן מימון בגברים, גם הפנים של כדוריד הנשים בישראל.
"מה מצב הענף כיום? צריך לחלק את זה לשניים" פותחת וקרט. "הליגה הולכת ומשתפרת, יש כניסה של תקציבים, הקבוצות המובילות מחתימות זרות חזקות. אפשר לראות את השיפור, וגם מגיע קהל. לגבי הנבחרת, אני חושבת שהמצב שונה. אולי בגלל שהזרות יותר משחקות בליגה אז זה משפיע על הישראליות, אבל קל יותר למועדונים לשלם לשחקנית זרה, כי גם כשהיא פחות טובה מעדיפים אותה".
אז אין עתיד לנבחרת?
"הנבחרת מאז נובמבר לא התכנסה, אין שום משימה עתידית, וככה זה נראה. מצפים אולי שננצח משחקים בלי הכנה. אנחנו מדינה קטנה ויכולות להיפגש, זה היתרון שלנו וזה לא קורה".
נראה שהעולם בורח לנו בצעדי ענק.
"בהחלט. גם בבנים היה עכשיו קמפיין פחות מוצלח, אבל הם נחשפים יותר לקבוצות בחו"ל ורואים התקדמות, לנו אין התקדמות כנבחרת".
"השאלה שעולה תמיד היא האם להשקיע מלמטה", מסבירה וקרט מה לדעתה צריך להשתנות. "כאן כן הייתי נותנת יותר כסף, לנסות להתקרב לטופ העולמי בספורטאיות הצעירות. המצב למטה הוא טוב, הבעיה מתחילה בגיל ההתבגרות, שהרבה בנות פורשות. גוף של ספורטאית ישראלית פחות מוערך מגוף של ספורטאית אירופאית".
את מרגישה שהאיגוד עוזר מספיק לענף?
"תמיד אפשר יותר, אבל כרגע זה לא מספיק. האגודות הן אלה שעושות את המאמץ הגדול ביותר, לוקחות הרבה אחריות שהאיגוד לא לוקח".
ערב גמר הגביע, קפטן הפועל אשדוד עמרי קושמרו טען ש"מתייחסים לענף כחוג. על כך הגיבה וקרט: "אין ספק בכלל. היום אנחנו במצב טוב ביחס למה שהיה, אבל למשל החזר נסיעות לאימוני הנבחרת – אפילו אותו לא מקבלות. מצפים מאיתנו לעזוב עבודה ולהגיע לאימון, הענף לא מספיק מקצועי".
"רק האהבה לכדוריד גורמת לי לי להישאר בו", אומרת וקרט ומוסיפה בכאב: "אני לא חושבת שהענף הזה יחזיק יותר מדי מעמד, לפחות בבנות. מבחינת שכר, ההבדל בין הבנים לבנות הוא שמיים וארץ. בגלל שזה ענף כל כך קטן, מפתחים אהבה כל כך גדולה. אני למשל קיבלתי הצעת עבודה גדולה, אבל בגלל אחריות לנבחרת לא יכולתי לקחת אותה. זה בא על חשבון זוגיות, משפחה".
היית רוצה להמשיך בענף אחרי שתפרשי ולאמן?
"כרגע לא. אני עוזרת מאמן נבחרת ישראל בנערות כי היה פרויקט נחמד להכניס נשים לאימונים, אבל אני לא מאמינה שאוכל לחיות מזה יותר מדי. אני לא מיואשת, זה הרבה שנים ככה".
לילדים שלך תמליצי ללכת לכדוריד?
"אני אמליץ להם שיעשו מה שהם רוצים, וגם ללכת לכדוריד. אני 15 שנה בתוך הענף ולא מתחרטת אפילו לשנייה, נתתי את הכל בשבילו וכל החיים שלי סובבים סביבו, יש בזה משהו ממכר שלא הייתי מחליפה בשום דבר אחר".
השר זוהר יציל את המצב?
מי שאמון כבר למעלה משנתיים על החזרת ענף הכדוריד לימיו הגדולים הוא יו"ר האיגוד הנוכחי, דורון גלפנד, שנכנס לתפקיד בפברואר 2021, בעיצומו של משבר הקורונה, שפגע קשות בענף הישראלי. גלפנד, רואה חשבון במקצועו, הוא אחד משחקני העבר הבולטים של הכדוריד, וגם לבש את מדי הנבחרת.
אם כניסתו, הצהיר גלפנד כי בין היתר יפעל להגדיל את תקציב הענף, ויתמקד בנושא השיווק, במטרה להגדיל את כמות שידורי הטלוויזיה, במשחקי הגברים והנשים. ברור לכל שאת המטרות האלו האיגוד לא הצליח להשיג, ודרושה מהפכה אמיתית כדי שההתדרדרות תיעצר. בשיחה עם גלפנד, יו"ר האיגוד פרס בפנינו את כל הנקודות הבעייתיות של הענף ואילו תוכניות נמצאות בקנה של האיגוד.
1. הפרויקט הלאומי (גברים). למרות שבעשור האחרון הנבחרות הצעירות השתתפו מספר פעמים באליפויות אירופה בדרג הבכיר לנוער ולעתודה, ולמרות שהעתודה גם זכתה פעמיים באליפויות אירופה בדרג המשני – התקציב הייעודי לפעילות הפרויקט, שמראש לא היה גבוה – קוצץ ונשחק משמעותית. למרות זאת, האיגוד עשה הכל כדי להמשיך ולקיים את הפרויקט הבינלאומי הייחודי והמוצלח לפיתוח שחקנים צעירים שהחל בגרמניה, נמשך בפורטוגל והיה העונה בקרואטיה – וכעת עלול להיפסק עקב הקיצוץ.
תקציב האיגוד מהכנסות של גופים ממשלתיים ירד ב-4 השנים האחרונות ב-50 אחוזים, והוא התקיים הרבה בזכות פילנטרופים כמו מני ויצמן – אחרת לא היה ניתן לקיים אותו.
2. שינוי סדרי עדיפויות. הכדוריד לא זכה לתמיכה לאומית, למשל בתקציבי עידוד וקידום השחקן הישראלי, בניגוד לכדורגל ולכדורסל, למרות השקעה רבה בפיתוח השחקן הישראלי. בזכות הפרויקט הבינלאומי, שיחקו בשנים האחרונות מספר חסר תקדים של ליגיונרים בליגות אירופיות מובילות – 20 שחקנים – וזו עדות לעבודה שנעשתה ולהצלחה של הפרויקטים. אם היינו זוכים לתמיכה – זה היה מאפשר להאיץ את פיתוח השחקנים וגם שחקניות.
3. פריפריה. למרות רצון של קבוצות בעידוד האיגוד להתפתח בפריפריה, ובשנים האחרונות שיחקו בליגת העל קבוצות מבאר שבע, דימונה, הערבה (חבל אילות) - קיים קושי רציני בהישרדות שלהן, שנובע גם ממחסור מתקציבים לאומיים ותמיכות עירוניות, וגם מהקושי לפתח מחלקות נוער ולהצמיח שחקנים מקומיים.
4. שיווק. בעוד בענפים כמו כדורסל וכדורגל קבוצות זוכות לתמיכות שיווקיות מהמדינה, שנאמדות במיליוני שקלים כל אחת, בכדוריד התמיכות שהקבוצות מקבלות עומד בניקוי המחויבויות להסכם השיווקי בסכום דל של כ-25 אלף שקל לקבוצה.
5. שידורים. הכדוריד הישראלי משודר מתוקף הרגולציה של שידור ספורט ישראלי – ולצערנו במכסה דלה של 28 שידורים במשך עונה, שזה כולל נבחרות ישראל, משחקי גביע. הכמות הזו מאפשרת בין 16 ל-18 שידורים בלבד לאורך עונה בליגה. היה רצון גם לשידורי נשים – ואנחנו צריכים שהטוטו ואתנה יתמכו בתקציבי שיווק גם בליגת הנשים והטוטו יגדיל את תקציב השיווק לגברים (אלו הפערים מהכדורגל והכדורסל שזוכים לתקצוב גדול מהמדינה – וכמות השידורים העונתית שלנו היא כמו שבועיים-שלושה בכל אחד מהענפים האלו).
6. חשיפה לכדוריד בינלאומי. שידורי כדוריד מאליפויות אירופה, עולם או בונדסליגה גרמנית – הם בערוצים סגורים. בעניין הזה צריך להביע את החשש שהכדוריד עוד יינזק משמעותית אם יוחלט על ערוצי ספורט סגורים בתשלום.
7. מחסור משמעותי במתקנים. האיגוד האירופי מאשר כיום רק אולם אחד בישראל למשחקים בינלאומיים של נבחרות – היכל שלמה בתל אביב. ברשויות רבות בנו מתקנים, ועל אף בקשות ופניות – הם לא עמדו בסטנדרטים לאולמות רב תכליתיים שמתאימים לכדוריד.
"לדוגמה, רצינו לארח משחקי נבחרות בבאר שבע כדי לחשוף כדוריד לפריפריה בנגב, אך בהיכל הקונכייה חסרים כמטר וחצי בכל צד כדי לקבל אישור למידות מגרש תקינות. המחסור במתקנים הוא ברשויות רבות, כי האולמות תוכננו לכדורסל, לכדורעף, אבל הרבה פחות לכדוריד שהוא במידות שונות. זה מקשה על קבוצות לקיים קבוצות ואימונים באולם אחד, בשעות מועטות, כשחלק מהאולמות גם מיושנים ורק במספר מצומצם של רשויות הכדוריד זוכה למענה (ראשון, אשדוד וכו'). אציין שרצינו לערוך את גמר גביע המדינה בהיכל – ובגלל עלויות הדרייב אין – התקשנו למצוא אולם שיכיל כמות של כ-1,500 צופים – על אף פנייה לרשויות (כמו יבנה למשל)".
8. תקציבים נמוכים. שחקנים ושחקניות פורשים מוקדם בגלל תנאי השכר, יש מחסור במאמנים שלא רואים עתיד בגלל תנאי השכר - מה שמקשה עלינו למרות ההשקעה הגדולה, להגדיל את כמות הספורטאים והמועדונים שמתקשים לשרוד (אציין שבעבר שחקנים רבים פרשו בגילאים של 32 פלוס, ובשנים האחרונות שחקנים ושחקניות באמצע גיל העשרים נאלצים לפרוש).
9. שיתוף פעולה לוקה בחסר מצד משרד החינוך. בעידוד פרויקטים בבתי הספר בכל הארץ בכלל הרשויות, כיום יש רשויות שכלל לא מטמיעות כדוריד במסגרת תוכניות הספורט בבתי הספר, והכדוריד מובנה רק בערים מועטות. לכן, רק שם מתרכז הכדוריד ונמנעת האפשרות לפתח אותו בערים נוספות.
10. משבר הקורונה. מאז תחילתה, ענף הכדוריד בישראל מתמודד עם פגיעה משמעותית בכמויות קהל, בני נוער שנושרים ממנו מוקדם, ועוד.
לסיום ציין גלפנד, כי האיגוד כבר נפגש פעמיים עם שר התרבות והספורט החדש, ח"כ מיקי זוהר, ומצפה לפגישה שלישית, שתוליד העלאה בתקציב הענף. בנוסף, באיגוד מעוניינים לפתח את כדוריד החופים - ספורט שמתאים לאזורינו ותופס מאוד באירופה – אבל בעיות התקציב מונעות זאת. "המצב באמת קשה מאוד" אומר גלפנד, שיודע טוב מאוד בעצמו, שצריך לקרות כל כך הרבה כדי שהמצב החמור של הכדוריד הישראלי ישתפר.
