ב־29 ביולי 2021 נרשם עוד פרק בהיסטוריה המפוארת בג'ודו היפני, כאשר הג'ודוקא ארון וולף זכה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו הביתית שלו והביט גבוה למעלה לתקרת ה־Nippon Budokan - קודש הקודשים של אמנויות הלחימה ביפן.
לא לקח הרבה זמן והדמעות זלגו מעיניו של וולף, שקלט את מה שעשה כשהבטיח את המקום הראשון על הפודיום בקטגוריית משקל עד 100 ק"ג. "הרווחתי את המקום שלי בהיסטוריה", אמר וולף הנרגש מייד לאחר ההישג.
הניצחון הפך את וולף בן ה־26 ליפני הראשון שזוכה במשקל זה מאז אחד מגדולי הספורטאים המקומיים, קוסיי אינווה - המאמן הראשי של נבחרת הגברים היפנית בג'ודו, שהזהב באולימפיאדת סידני 2000 הכתיר אותו כגיבור הלאומי החדש של יפן.
אם למישהו השם לא נשמע ממש יפני, זה מפני שוולף נולד במחוז קויבה בטוקיו לאם יפנית ולאב אמריקני שהגיע למדינה כדי ללמד אנגלית בבתי ספר. בגיל 6 הוא הצטרף למועדון הג'ודו קאסוגה במכון הג'ודו היוקרתי Kodokan.
במכון הוא פגש את מאשו בייקר, שמבוגר ממנו בשנה ויהפוך ברבות הימים ליריבו ולמודל לחיקוי שלו. שניהם למדו מאוחר יותר בבית הספר התיכון הבכיר באוניברסיטת טוקאי באוריאסו. בייקר התגורר במעונות, בעוד וולף נסע מביתו.
בכל פעם שבייקר היה אומר "בואו נעשה אימון בוקר", וולף היה מסכים ועוזב את הבית בחמש בבוקר. כשבייקר התחיל לעבוד על תרגילי כוח ולחכות בחדר הכושר, וולף הצטרף לאותו חדר כושר. וולף "תמיד הסתכל על בייקר", אמר טורו טאקוצ'י, אחד המנטורים של וולף.
בייקר זכה במדליית זהב בקטגוריית משקל 90 ק"ג באולימפיאדת ריו דה ז'נרו 2016. וולף הפך לאלוף עולם לראשונה בשנת 2017 וזכה בזהב גם באליפות
העולם בבודפשט.
היום וולף יעלה על המזרן במאסטרס בירושלים, בסך הכל בפעם השנייה להתחרות, מאז רשם את ההישג העצום במשחקים האולימפיים בטוקיו, וירצה לפתוח את הקמפיין החדש לפריז 2024 ברגל ימין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו