אחרי שש שנים שבהן חי ברוסיה בפרוור סמוך למוסקבה, סרגיי ריכטר, הקלע האולימפי הבכיר של ישראל, ארז לפני שבועיים את המזוודות ועלה על המטוס חזרה לארץ. הפעם הוא לא עשה זאת לבד אלא עם משפחתו, הכוללת את אשתו נטלי והתאומות ורה וטאייה בנות ה־5.
ריכטר בן ה־33 ניסה בשנה האחרונה להמשיך ולנהל שגרה ספורטיבית, אבל הפלישה של רוסיה לאוקראינה בפברואר גרמה ללא מעט קשיים, כמו יציאה לתחרויות וטיסות שהפכו לסיוט. כל זה נעשה לבד, כשמאמנו אלכסנדר בלינוב - אחיה של אשתו, מדליסט הכסף באתונה 2004 ופעמיים אלוף העולם, שמחזיק בדרכון רוסי, נאלץ להישאר מאחור לאחר שלא קיבל ויזות למדינות המארחות.
ריכטר, שייצג את ישראל בשלושת המשחקים האולימפיים האחרונים, ניצב בפני פרשת דרכים. הוא לא רצה לוותר על הקריירה כל כך מהר - כל זה כשהוא באמצע הקמפיין למשחקים בפריז בעוד שנתיים. לכן, גמלה בו ההחלטה לעשות את המעשה ולחזור לישראל.
"ממש לא פשוט לארוז ולעבור שוב מדינה", סיפר ריכטר בראיון ל"ישראל היום". "בפעם האחרונה שעשיתי את זה, זה היה רק עם אשתי, כשנסענו להתחתן. עכשיו זה להעביר את כל החיים ולהתחיל הכל מההתחלה עם הבנות. גם לאשתי לא היה קל להתנתק מהמשפחה שלה".
זה לא מעט פרוצדורה וביורוקרטיה לחזור.
"מאז שנחתנו, התחלתי בתהליך הקליטה כתושב חוזר. אני גם עסוק בימים אלו בהסדרת האזרחות של אשתי, במציאת דירה, כדי שיהיה לי קרוב לאימונים במועדון שלי מכבי רעננה ולווינגייט, ברכישת רכבים לאשתי ולי, באיתור גן מתאים לבנות, באולפן לאשתי ועוד.
"אשתי גדלה בבית ספורטיבי. אמה היתה שחקנית כדורעף, אביה היה טריאתלט שעבר בהמשך לעסוק בכדורעף, ואחיה - המאמן שלי בשנים האחרונות - היה אלוף אולימפי. מתחילת דרכנו המשותפת היא תומכת בי ותמיד מפרגנת לי. היא גדלה באווירה של ספורט תחרותי מקצועני, וזה חלק מהדנ"א שלה. היא מכירה את ישראל מביקורים בעבר. היא רוצה להשתלב כאן בכל המובנים, וכבר חושבת על השתלבותה כמאמנת כדורעף חופים לצעירות".
אז למה בעצם עזבתם?
"סיבה ראשונה היא כמובן כל עניין הבעיות בתחרויות, הכל היה קשה. אתה מתחיל את התחרות כל כך מוקדם, בגלל כל הטיסות, ואתה לא מגיע רענן אלא אחרי 3-2 טיסות, כי אין טיסות ישירות מרוסיה. אני לא יכול לשבת ולחכות מתי ייגמר המצב הזה".
"בנוסף, לא סוד שמצב התאחדות הקליעה לא היה טוב, אבל היום יש הרבה אנשים שרוצים בהצלחת הענף ואפשר לעבוד איתם. יש רוח חדשה ודם חדש באיגוד, עם אנשים נפלאים שיודעים מה צריך".
איך היה לכם בחודשים האחרונים ברוסיה?
"המצב במדינה הוא לא כמו שרואים בחדשות, אפשר לחתוך הכל בחצי. ודאי שקרו דברים, יש רשתות אירופיות שנסגרו, אבל זה לא כזה משמעותי. יש צפי לבעיה כלכלית גדולה בעתיד, אבל זאת מדינה עצומה, עם כלכלה חזקה, ובסוף אולי הכל יחזור לתלם".
איך זה להיות ספורטאי ברוסיה כיום?
"בכל הענפים לא נותנים לרוסים להתחרות. רוב עולם הספורט נראה לי תומך בספורטאים. הם לא מחליטים משהו, אין להם השפעה. קריירה של ספורטאי נורא קצרה, וזה פוגע בהם. גם צריך לזכור שזה פוגע בערך של כל התחרויות שהם לא משתתפים בהן. אני בעד הספורטאים ולא יכול להגיד מה נכון או לא פוליטית, אבל הם צריכים לחזור ולהתחרות".
"מאמין שבקרוב יפרצו"
ברמה האישית כמה פגע בך המצב הזה?
"התחלתי לפני שנה עם מאמן חדש ולא אוכל להמשיך איתו. זה מאוד פגע בי".
ובמשפחה זה פגע?
"עכשיו אנחנו פה, חזרנו. אבל יש בעיה עם אשתי בגלל כל חוק השבות - ברגע שאני אזרח ישראלי והתחתנתי שם עם אזרחית זרה, יש לנו ילדים ואנחנו שש שנים נשואים - צריך לעבור את כל התהליך המסורבל והארוך, זה די הזוי".
מה לדעתך חסר לענף הקליעה בארץ?
"קודם כל, כמו כל הענפים, מאמנים מקצוענים. יש מאמנים, אבל מי שיכולים להעביר את המידע ולעשות את זה, כלומר להביא מדליה, הם מעטים מאוד. יש בקליעה מחסור חמור במאמנים, וגם הניהול הכושל שהיה לא ממש עזר. אבל יש תמיכה וספורטאיות צעירות, שמאמין שבקרוב מאוד יפרצו".
כשאתה משווה לתנאים ברוסיה, איך זה?
"אי אפשר ממש להשוות, זה שמיים וארץ. ככה בכל ענף, אפשר בכלל להשוות אותנו לרוסיה? אנחנו עוד לא שם. אבל המצב השתפר. אני יכול להגיד את זה, כי מאז 2011 אני רואה איך משתפרים וכן הולכים קדימה. יש פוטנציאל עצום להתפתח בכל הענפים האולימפיים, אבל יש כאן מדינה קטנה עם אלף ואחת בעיות, והספורט תמיד בשוליים".
בשנים האחרונות דבקה סטיגמה שמצליחים בקליעה בתחרויות רגילות, אבל באולימפיאדה לא. אפשר לשנות את זה?
"רק לאחר שנביא מדליה, אבל תראה כמה ענפים מגיעים לאולימפיאדה ולא חוזרים עם מדליה. הלוואי שאצליח לשנות את זה. צריך לזכור כשמגיעים לאולימפיאדה, יש אותה כמות ספורטאים כמו באליפות עולם, עם אותם הסיכויים, ויש לפחות 30 ספורטאים בטופ העולמי. רק שלושה זוכים במדליות, ומי שזוכות הן המעצמות, שמשקיעות הרבה כסף בזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו