בבית הכנסת דוהני בבודפשט שבהונגריה, הנחשב לגדול ביותר באירופה, עמד היום (ראשון) על קו הזינוק אסף סטולרז׳, וימתין לקול תקיעת השופר, כדי לצאת למסע החשוב של חייו באחת המחוות המרגשות שראינו בשנים האחרונות.
סטולרז׳ בן ה-66, ירוץ עם חברו ההונגרי פיטר היידו, מספר מטורף של 550 קילומטר במשך 11 ימים (50 קילומטר ביום), שכל יום מוקדש לחלל אחר שנרצח בטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן לפני 50 שנה. שני הרצים יסיימו את המסע ב-2 בספטמבר באצטדיון האולימפי.
פרטי
"זה יהיה מרוץ שלא יישכח, להשמיע את הקול של כולנו בקול רם, נגד השנאה הגזענית. נגד האנטישמיות ולהנציח ככה את זכר י"א חללי מינכן", סיפר סטולרז׳ ל"ישראל היום".
איך בכלל עלה הרעיון לעשות את זה?
"פיטר העלה את הרעיון כשנפגשנו במשחקי מכבי במקסיקו לפני כשנתיים. שוחחנו על זה והתברר לי שהוא רץ לפני כמה שנים מבודפשט לאושוויץ. מדובר בבחור יהודי חם, מאוד מחויב ואני פשוט התחברתי אליו. כשסיפר שהוא מתכוון לרוץ למינכן ואני אמרתי לו שאם זה קורה – אני ארוץ איתו והנה עכשיו זה קורה".
איך זה יעבוד בפועל?
"נתחיל היום מבית הכנסת הגדול של בודפשט, זה מקום מדהים, מאוד חשוב וסמלי. אנחנו נקבל את ברכת הדרך של השגריר, ראש העיר ואנשי הקהילה היהודית, שיתקעו בשופר ויוצאו אותנו לדרך, ביחד עם מספר חברי קהילה שיצטרפו אלינו בקילומטרים הראשונים".
"נרוץ 50 קילומטר בממוצע ביום, כשבכל יום נשלב מקום אחר. צריך לזכור שהמרחק האמיתי הוא 650 קילומטר, כך שה-50 הסימבולי הוא הממוצע. נרוץ ארבע ימים רצופים, יהיה לנו יום מנוחה, ואז שוב ארבעה ימים ומנוחה עד שנשלים את הריצה. נגיע לפארק האולימפי ונקיים טקס מרגש שינוהל על ידי מכבי גרמניה, יחד עם הקהילה היהודית".
היה אמור להיות גם הטקס הרשמי שהמשפחות לא ישתתפו, מה דעתך על כך?
"זה טקס רשמי ב-5 בספטמבר. יש עם זה בעיתיות ואנחנו התחייבנו בפני המשפחות שלא נשתתף. הם נמצאים איתנו בשיתוף פעולה. היה חשוב לי שאם אני עושה את זה, אני עושה עד הסוף ונפגשתי איתם".
איך הם הגיבו למהלך?
"הם מתרגשים, ומאוד אהבו את הרעיון ומכבדים אותו. הם נתנו לי את ברכת הדרך. גם שהתחיל התהליך, כל יום שישי העליתי פוסט בשיתוף איתם. רק שהם ביטלו את הגעתם לטקס, אילנה רומנו ביקשה ממני גם לא להגיע".
מה אתה זוכר מאותו יום של הטבח?
"אני יליד ארגנטינה, ותמיד הייתי מחובר לספורט ולתנועת מכבי. הייתי באותו זמן ילד וזה היה יום קשה, עקבנו אחרי כל הדיווחים והיה הרבה כעס. זו לא היתה אותה תקשורת של היום. היה הרבה חוסר ודאות. גם בהמשך הקריירה שלי, הייתי מנכ"ל איגוד הרמת משקולות, ששם אליפות ישראל מוקדשת לזכר הי"א".
"זה ליווה אותי כל החיים. כשהייתי בעבר מורה לחינוך גופני, בכל אירוע של הנושא ניסיתי להיות נוכח. יש כאן חיבור של כמה דברים – הריצה מגדירה אותי, תמיד רצתי לעצמי, השתתפתי בתחרויות כולל איש ברזל והגעתי למסקנה שאני רוצה לרוץ עם משמעות, והדברים התחברו ביחד. גם עם החבר ועם המסלול המיוחד".
אבל ריצה כזאת עוד לא עשית.
"יש לזה אתגר נוסף, מנטלית וגופנית, אבל כשיש מטרה, האתגר מתעצם – כי אתה יודע למה אתה עושה את זה".
היו כאלה שאולי רצו למנוע ממך לרוץ מרחק כזה?
"רוב התגובות היו 'וואו', 'כל הכבוד'. אבל כמובן שיש גם תגובות אחרות שאשמור על עצמי. אבל מכירים אותי- אני מאוד זהיר ואני מאמין מה שאנחנו עושים זה דבר טוב ונעשה אותו טוב, כשאנחנו לא מתחרים אלא מעבירים מסר – כשהסלוגן של האירוע יהיה 'לרוץ ולזכור', או 'לרוץ עם משמעות'".
"אנחנו גם נעשה טוב על הלב עם המשפחות, שנמצאות כרגע בדילמה מאוד גדולה. הם נמצאים בקרב ואנחנו באים להזדהות איתם ולתמוך בהם קצת, כשבנוסף זה יהיה נגד אלימות ונגד אנטישמיות, כשרק בשבוע האחרון שמענו על התקרית האנטישמית לעבר הספורטאים הישראלים באנדטרת הי"א במינכן. לצערי זה עדין קיים והנוכחות שלנו או כל אחד מאיתנו שם היא חשובה ביותר".
מה עושה לך כשאתה רואה גם את ההצלחות של הספורטאים הישראלים השבוע?
"זה ממלא את הלב ופשוט מדהים. כל ניצחון כזה, הוא ניצחון קטן ולא התרסה. קופצים למים ומנצחים, רצים במרתון ומניפים את הדגל. הם נותנים את הנשמה וכיף לראות ככה את הדגל, וגם אני במקום הקטן שלי, שמח להצטרף לחבורה הזאת".
