דייב מארש, מאמן־העל של נבחרת ישראל בשחייה משנת 2016, אומר שהשחיין שהוא הכי מתרגש ממנו בקיץ הזה הוא דווקא דוד גרצ'יק, שכלל לא נמצא היום עם הנבחרת באליפות העולם שנערכת בבודפשט.
"הוא אחד שבמידה מסוימת לא לקחו ברצינות. היתה לו בעיה טכנית עם קואורדינציית תנועות, אבל אני מצפה לראות אותו באליפות אירופה (שאליה השיג את הקריטריון - ר"ד) ומחכה לראות מה ישיג בה.
"אצל אנסטסיה גורבנקו, אביב ברזלי ורון פולונסקי למשל אתה רואה כישרון. גרצ'יק הוא דוגמה למי שצריך את המערכת, והיא דוחפת אותו להצליח, בדומה לכריס פיצ'וגן, שחיין החזה המוביל שלנו פה, שלא מתאמן עם הקבוצה העיקרית שלנו בווינגייט, אלא אצל מאנו (עמנואל מאי - ר"ד) בירושלים. שניהם יצרו ביחד תוכנית מצוינת שמובילה להתקדמות שלו. אני שמח לראות את ההצלחה מתרחשת בהרבה מקומות בישראל, אנשים כאן דוחפים זה את זה".
לפני חמש שנים, כאן בבודפשט באליפות העולם, אפשר היה לחוש קצת חשדנות כלפיך בנבחרת - בעיקר אצל הוותיקים. הרגשת את זה?
(צוחק) "…כן, בוודאי. תראה - אני לא רוצה שיפחדו ממני, אבל אז רציתי לתת לאנשים תמונה מאוד ברורה לגבי הדרישות שלי ממי שרוצה להיות מדליסט אולימפי או פיינליסט אולימפי.
"99.9 אחוז מהפעמים בקריירה שלי לא הופתעתי מהישג גדול של שחיין. אתה רואה את זה באימונים, במחויבות - ואת זה צריך היה לשדר".
מה התחושה שלך לגבי אנסטסיה והלחץ עליה? המדינה מצפה ממנה למדליה אולימפית היסטורית.
"אני מנסה לשדר לה לחשוב על עצמה, על איך להיות הכי טובה שהיא יכולה, ולהוציא מהראש שהיא צריכה להיות התקווה הגדולה של ישראל".
אומרים שעם הכישרון שלה היא חייבת להיות בקולג'ים, אבל התקבלה החלטה אחרת. מה חלקך בהחלטה?
"הקולג'ים הם משהו שמאוד מתאים לאמריקנים. הם הסיבה לכוח של אמריקה בשחייה. אבל צריך לבחור נכון, לוודא שהקולג' שאליו הלכת נותן כבוד למשחים בבריכות אולימפיות. אביב ברזלי מתאימה לקולג' בטקסס כי המאמן שם מאוד מתון בגישה שלו. דניס לוקטוב מתאים לאווירה התחרותית מאוד בלואיוויל, והוא חי עבור אימונים. צריך איזון בין מה שאנסטסיה רוצה למה שהיא צריכה. תראה, יש אווירת אימון חיובית בווינגייט בקיץ, כשכולם נמצאים, ובחורף, כשהשחיינים בקולג', אנחנו צריכים ליצור את האווירה הזו עבורה בקבוצות אחרות. היא מאוד קשורה למשפחה. היא גם משתמשת בהצלחה שלה לקידום נשים צעירות בישראל. אנסטסיה מתכננת קריירה ארוכה, ולא צריך לדחוף אותה בדרך שתשרוף אותה. לכן אני לא חושב שהיא חייבת קולג'".
אני, ישו וסטף קרי
צפיתי בנאום שלך, כשנכנסת להיכל התהילה, והעובדה שאתה נוצרי מאוד מאמין בלטה. זו הסיבה שאתה בישראל?
"מוזר שאתה שואל. אני נמצא בישראל כדי לאמן שחייה, אבל כשבאתי לכאן בפעם הראשונה נסענו לנצרת, העיר של ישו והוקסמתי. בכל ביקור בישראל אני מבקר במקומות הקדושים. בביקור האחרון הייתי בגת שמנים, המקום שבו ישו התפלל לפני צליבתו. זה ממלא אותי בהשראה. השחייה היא המרכז, אבל זו תוספת עצומה".
סטף קארי זכה ב־MVP בגמר ה־NBA ואמר שעכשיו יודעים שהוא יודע לשחק. אתה נכנסת להיכל התהילה של השחייה. כיבודים כאלה הם מטרה?
"הכניסה שלי להיכל התהילה היתה צפויה, כי זכיתי בהרבה אליפויות מכללות ואימנתי את הנבחרת האולימפית הכי מצליחה של ארה"ב, אבל עכשיו אני לא חושב על היכל התהילה, אלא על כך שיש לי עבודה רבה מאוד עם נבחרת ישראל.
"מעניין שציינת את סטף קארי. גרתי בדיווידסון, בתקופה שהוא היה שם שיחק בקולג' המקומי, והלכנו להתפלל באותה כנסייה. הוא מקרה מעניין מאוד של מישהו שאמרו שהוא קטן פיזית, אז הוא התחיל להתאמן יותר ויותר. ועכשיו, כשהוא מצליח, הוא יודע שאימונים הם הסיבה".
יש איזשהו הישג שאתה מסמן כהישג, נאמר מדליה אולימפית?
"לא הייתי שופט את המערכת כולה לפי מדליה או הישגים של בודדים. אני חושב שגמרים בשליחים הם מדד טוב למצבנו. אתמול, למשל, לא הצלחנו לעלות לגמר ב־4X100 מעורב לגברים ונשים, אז המאמן אהוד סגל הגיע לישיבת הסיכום כשכבר יש לו רעיונות מעולים לשיפור לקראת העתיד. אני זוכר, שפעם הוא בכלל לא התלהב לבוא לווינגייט, ועכשיו הוא מאמן לאומי נפלא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו