1 יותר מכל, ההחתמה של אלמוג כהן היא חותמת של רלוונטיות עבור מכבי נתניה. הפצעים של גמר הגביע עוד רחוקים מלהגליד, והעזיבה של עלי מוחמד, וזו הצפויה של ניקו אולסק, החזירו את התחושה הנוראית מהעבר שנתניה היא לא יותר מחוות גידול עבור מי שבאמת רוצה להיות תחרותי.
הימים שבהם בעיקר מכבי חיפה הושיטה יד ותלשה כל גידול מוצלח בערוגה הנתנייתית, הותירו תחושה שטובת הקבוצה היא משנית לעומת מטרות של קבוצות אחרות, וקבוצת הפייסבוק של האוהדים מבעבעת מחמיצות. אייל סגל מגלה שוב שאתה טוב כמו ההחתמה האחרונה שלך. אין הכרת תודה ואין הכרת הטוב. והנה, היישר מגרמניה, ועוד על הפרצוף של הצ'ילבה הבאר־שבעית, כהן נותן לנתניה תו תקן איכותי.
בעוד ששאר הליגה מסתכלת אל עבר היהלומים בסימפטיה מרגיזה - הרי מי רוצה להיות נחמד וסימפטי? - בקרב האוהדים והמעורבים נתניה צריכה להיות במקום אחר, ולעשות את קפיצת המדרגה אל עבר תואר.
נכון, יש דיסוננס תקציבי, יש "תהליך" ו"דרך" וצריך סבלנות, אבל בעוד האוהדים רואים בעיניים כלות את בני יהודה, הפועל חיפה וב"ש חוגגות תארים, הלב שלהם נצבט.
כל זה היה צריך להיגמר ב־15 במאי האחרון בסמי עופר, אבל הדהוד קולות השירה של הקהל הכתום החוגג עדיין נשמע היטב באוזניים נתנייתיות. ההחתמה של כהן היא צליל מכוון לעמעם את השירה הזו, ואת שירת החמוצים בקבוצת הפייסבוק.
אלמוג כהן חוגג עם מתיאוס בקנדציה הקודמת בנתניה. סוגל מעגל // צילום: עודד קרני
כי למרות שברור לכל שהקבוצה בידיים טובות כשההגה בידיים של סגל, ולמרות גיבוי נרחב שהוא מקבל מהרחוב, גם הוא מבין שההחתמה הזו מיצבה אותו לא רק כמישהו שניצח במץ'־אפ הנוכחי על אלונה ברקת, אלא כמישהו שמוכן ללכת רחוק על מנת לעמוד בסטנדרט התחרותי ואולי הלא ריאלי של האוהדים.
על מנת שזה יימשך, סגל יצטרך להמשיך באותו סטנדרט. אם לא, תישאר התחושה שיותר משסגל החתים את כהן, כהן החתים את עצמו על מנת לסגור מעגל בקבוצת נעוריו.
2 אלמוג כהן נוחת עם ארומה של בונדסליגה, אבל עבור המקומיים הוא עדיין הילד הקטן ההוא שעלה מהנוער, הרים גבות, יצר תהיות, חיפש את הדרך, לפעמים מצא כתובת למסירה, לפעמים איבד כיוון - עד שהתיישר באירופה. והחזרה שלו רומנטית, סגירת מעגל ראויה, אבל לנתניה כבר נמאס להסתפק ברומנטיקה.
אלמוג כהן. ימדד במספרים, כי נתניה מלאה ברומנטיקה // צילום: אי-פי
מבחינת האוהדים, גם עלי מוחמד הוא שחקן בית, אבל התפוקה שלו, זו שכן רואים בסטטיסטיקה, לא נעים לומר - מעליבה. כהן יצטרך לתת לנתניה את הפוש שמוחמד לא היה מסוגל לתת. את השער שיכריע, את המסירה שתעמיד את גיא מלמד ופאטוס בצ'יראי נטולי התחבטות לאן לבעוט.
אחרי שהרומנטיקה תתפוגג, כהן יימדד במספרים, כי נתניה מלאה ברומנטיקה, והדיבורים אתמול על החזרה שלו נשמעו כמו אלה של "טוטו", הגיבור של סינמה פרדיסו שחוזר מרומא לאחר שהצליח בעולם הגדול, אל עיירת נעוריו הקטנה והמאובקת, שם עזר להפעיל את הקולנוע הישן.
כהן לא יחזיר את "הקופסה", וטוב שכך. גם קולנוע "שרון" לא יקום מהמתים, אבל אם יעזור להביא לנתניה תואר, יהיה זה סיום מפואר לסרט הקריירה שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
