פגרת הקורונה היא עבור הפועל חדרה כמו מחנה אימונים. הקבוצה הצנועה הרגישה את הגל הראשון על בשרה, עם לא פחות מ־13 נדבקים והפסקת פעילותה.
המשחק הראשון של חדרה העונה היה מול מכבי חיפה ב־30 באוגוסט, אך הבא אחריו היה רק חודשיים לאחר מכן - ב־31 באוקטובר. המאמן שרון מימר לא ידע מה לעשות קודם: לחבר מחדש קבוצה שהושבתה לחמישה שבועות מאימונים או לבדוק את המצב הפיזי של שחקניו כדי להתחיל במשימת העל - הישרדות. כל זה, כאשר גם הוא עצמו נדבק בתחילת העונה בקורונה והחלים ממנה.
"בסגר הראשון עצרנו לחמישה שבועות וזה עשה נזק כבד", הוא מספר בראיון ל"ישראל היום", "עכשיו יש שוויון, כי כולם באותו מצב. בלי משחקים, הנזק הוא לא לספורטאים, אלא גם לאוהדים שצמאים לכדורגל. אנחנו מברכים על כך שלפחות יש אימונים".
איך השחקנים שהחלימו מקורונה הרגישו כשחזרו לאימונים?
"הבעיה היא שהנגיף לא משפיע על כולם אותו דבר. יש כאלה שאצלם זה מסתכם ביומיים של כאבי ראש וחום, כמוני למשל, ואצל אחרים זה קשה יותר. היציאה מפוקוס אחרי שבועיים של בידוד זה משהו שמוציא את השחקנים מאיזון. כל פעם זה קורה עם אחד או שניים שפשוט יוצאים משגרה. אבל אין ברירה, חייבים לחיות עם זה".
בתחילת העונה נראה היה שקשה לכם לחבר מחדש את הקבוצה. חששת שלא תתאוששו מזה?
"היו לנו 13 נדבקים, אבל המכה העיקרית היתה שהשביתו אותנו לחמישה שבועות. אפילו פגרת הקיץ לא אורכת חמישה שבועות. נתנו לנו שבועיים וחצי להתכונן למשחק הראשון, וזה אפילו לא חצי ממה שצריך מבחינה גופנית. הנקודות שאיבדנו בדרך קשורות גם לזה. עכשיו נצטרך להחזיר אותן בדרך הקשה".
מספרים שההחלמה מקורונה היא לא דבר פשוט. איך אתה עברת את זה?
"סבלתי יומיים־שלושה מכאבי ראש ומחום, ולאט לאט הכל נעלם. אחרי הבידוד חזרתי לחיים רגילים. עשיתי בדיקה סרולוגית, ורמת הנוגדנים שלי גבוהה מאוד. אני חושב שלעומת אחרים עברתי את זה בסדר גמור, אבל אף אחד לא יודע מה יהיו ההשפעות העתידיות".
ההגנה של חדרה מול ורד // צילום: אלן שיבר
עבודה זרה
למעט שני המשחקים מול בית"ר ירושלים, שבהם הפסידה חדרה 4:0, הקבוצה לא מתפרקת העונה. עם זאת, איבוד הנקודות בתחילת העונה הביא לכך שהיא עדיין מתחת לקו האדום עם 14 נקודות. לפני ההפסדים לבית"ר ולמכבי חיפה, מימר ושחקניו חיברו חמישה משחקים ללא הפסד, הרבה בזכות הזרים של הקבוצה. אולי התקציב הנמוך עוזר לחדרה להביא זרים טובים ממקומות שאף אחד פשוט לא מחפש בהם.
את החלוץ מרשל אודה, למשל, אורן גולן מצא בליגה השנייה בעיראק, ואת גוסטבו מרמנטיני הביאו מקבוצת המילואים של אתלטיקו פרנאנסה הברזילאית. "חפרנו שעות בווידאו כדי למצוא שחקנים כמו אודה", מודה מימר, "לא תמיד מחפשים בליגות הגדולות. אנחנו צופים בווידאו ומחפשים את הדברים הטובים במשחק שלו. לא תמיד נכון להסתכל על הליגה שבה הוא משחק".
תסכים איתי שמועדונים גדולים לא יחפשו שחקנים בליגה השנייה בעיראק, ועוד יפגעו בול.
"בשנה שעברה היינו במקום טוב בסוף הפלייאוף, אז היה לנו הרבה זמן להביא שחקנים זרים שמתאימים לנו. ישבנו וחיפשנו, וכן, הגענו לליגות שאנשים פחות מכירים. תבין, יש לנו תקציב מוגבל, אולי הכי נמוך בליגה, אז זה לא פשוט. אין לנו פריבילגיה ליפול עם זרים. אפשר לומר שהצלחנו עם זה העונה. גם הזר החדש יעזור לנו (מוחמד אוסמן; ל"נ). אורן גולן ואני מרגישים שחיברנו משהו טוב".
כשתאמן מועדון גדול תתקשה להביא זרים ב־400 אלף יורו.
"לא תמיד זר ב־400 אלף יורו יהיה טוב. להביא שחקני חיזוק זה אחד הדברים הקשים, וממש לא משנה מה התקציב שלך. כשיש תקציב גדול אז גם הציפיות בהתאם. ראינו נפילות גם ב־400 ו־500 אלף יורו".
תגדיר את העונה שלכם עד כה.
"המצב לא גרוע, אבל גם לא טוב. עברנו את המשבר וזה מה שחשוב. צריך לזכור שהחלפנו 16 שחקנים בתחילת העונה. הקורונה עצרה את התהליך והחזירה אותנו הרבה לאחור. אני מרגיש שאנחנו חוזרים להיות מחוברים, השחקנים מכירים את הדרישות ויש לנו קבוצה טובה".
בתחילת העונה סימנו את חדרה כיורדת בטוחה.
"אני לא חושב שיש קבוצה אחת בליגה שהיא יורדת בטוחה. חדרה תילחם עם עוד ארבע או חמש קבוצות עד המחזור האחרון. אין לנו שום כוונה לוותר במאבק הזה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
