ישראל וסקוטלנד הולכות יד ביד בשלוש השנים האחרונות. מפגשים בליגת האומות, במוקדמות היורו ומפגש קריטי בחצי גמר פלייאוף העלייה ליורו. אז גם במוקדמות המונדיאל, בעקבות הקריסה של נבחרת אוסטריה, שוב מצאנו את עצמנו בקרב ישיר מול הסקוטים על הכרטיס למקום השני שמוביל לפלייאוף העלייה למונדיאל.
וילי רוטשטיינר ביצע חמישה שינויים בהרכב ביחס למשחק בקופנהגן, כששלושת הבלמים והקשר האחורי הוחלפו בגלל פציעות והרחקות. הנבחרת פתחה עם ביטון כבלם מרכזי, אבו עביד מימין בהופעת בכורה בהרכב ועופרי ארד, שעובר תקופה אישית ומקצועית לא פשוטה משמאל. דור פרץ הצטרף לנאתכו בקישור ודאבור הועדף על וייסמן בחוד.
סטיב קלארק, בדומה לרוטנשטיינר, מאמין במערך שלושת הבלמים, מה שהסיט את מקטומיניי מעמדת הקשר בקבוצה לעמדת הבלם בנבחרת והוא גם נהנה משני מגני טופ פרמייר ליג, טירני מארסנל, שבנבחרת משחק כבלם וכמובן הקפטן, רוברטסון מליברפול, אחד משני המגנים הטובים בעולם.
המחצית הראשונה של הנבחרת התנהלה בצורה חלומית גם בזכות הכנה נהדרת של הצוות המקצועי. פתיחה מושלמת עם שער נהדר במצב נייח (וכאן מגיעות ברכות לערן זהבי שהשווה את השיא המיתולוגי של מוטל'ה שפיגלר עם 32 שערים), תגובה מהירה לשער השוויון הסקוטי עם שער נוסף במצב נייח (שופטי המסך זרמו עם נגיעת היד של פרץ שהובילה לשער) ועצירת פנדל של מרציאנו רגע לפני הירידה להפסקה. ועם כל זאת, היה ברור שהמחצית השנייה תתנהל בצורה אחרת והנבחרת תצטרך התעלות קיצונית כדי לשמור על היתרון וזו לא הגיע. המחצית השנייה התקיימה במעמד צד אחד (10 קרנות לעומת 1, 16 בעיטות מול 5 לצד הסקוטי) כשהסקוטים דחפו עוד ועוד קדימה ואלמלא יכולת אדירה של מרציאנו (9 בעיטות למסגרת של הסקוטים) המשחק היה נגמר הרבה לפני הדקה ה-93.
אבל נבחרת ישראל, כמו נבחרת ישראל, כנראה שהייתה חייבת להצדיק את כל הקלישאות שסובבות סביבה. לספוג שער שמוביל להפסד עמוק בתוספת הזמן, לספוג שער מקרן מיותרת, להיכנע לעוצמה של היריבים ולשתי נגיעות ברחבה אחרי בעיטת קרן. ישנן הרבה נסיבות שהובילו לשער הזה שהכריע את המשחק. אחת מהן היא הכניסה המאוחרת של דוידזאדה ע"ח מנחם, שלא ברור מה הייתה המחשבה מאחוריה והיא יצרה אגף שמאל הגנתי בעייתי מאוד כשהשילוב עם פרץ כבלם נועד לכישלון ועדיין, לספוג שער כזה זה הדבר הכי כואב שאפשר.
בסה"כ רוטשטיינר עושה עבודה טובה בנבחרת ומנסה (לעיתים גם מצליח) לחפות על הבדלי האיכות העצומים בין שחקני ההגנה להתקפה. מה שאנחנו לא מצליחים לעשות כבר חצי יובל זה לנצח בחוץ נבחרת איכותית מאיתנו על הנייר ובלי זה, לא נצליח להגשים את החלום של כל ילד שמתחיל לשחק כדורגל והוא להעפיל לטורניר גדול. אולי בטורניר הבא זה יקרה, כי אם יש דבר שאי אפשר לקחת מאיתנו, זאת התקווה שבפעם הבאה בכל זאת זה יקרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו