ב-8 ליולי 2010, לפני 14 שנים וחצי, עלה לשידור לברון ג'יימס ובישר על ההחלטה שלו "לקחת את הכישרון שלו לסאות ביץ'", כשהוא מתחבר לשני שחקני על נוספים ושובר לבבות לאוהדים של חמש קבוצות נוספות שחפצו בשירותיו. ההחלטה הזאת, בעיקר האופן שבו יצאה לאור, שינתה את עולם הספורט בארצות הברית ובהרבה מובנים, השפיעה גם על הכדורגל האירופי במהלך שהעביר את הכח לשחקנים, קודם כל בהיבט הספורטיבי, אבל גם בהיבט התקשורתי.
אז נכון, עומר אצילי הוא ממש לא לברון והביצה הקטנה שלנו רחוקה שנות אור מהעוצמות התקשורתיות, הכלכליות והספורטיביות של ארה"ב, אבל המאבק על שירותיו של השחקן הישראלי הטוב ביותר שעומד על המדף ערבב אנשי ספורט, שחקנים, בעלי קבוצות ואפילו אנשי דת.
הפערים בין הקריירה של אצילי בליגת העל לזו שבנבחרת וכלגיונר הוא בלתי נתפס. אצילי יצא ב-2016 לגרנאדה, כשהוא בן 23, ושיחק 9 משחקי ליגה בלבד, שלושה מתוכם בהרכב מבלי שהצליח להיות מעורב בשער אחד כשהוא מיובש לחלוטין מחודש פברואר. מכבי ת"א החזירה אותו לישראל וקיבלה ממנו מעורבות ב-51 שערים, שתי אליפויות ודומיננטיות מרשימה.
התקופה שלו בצהובים הסתיימה בעקבות פרשת הקטינות ואצילי שוב הפך ללגיונר, הפעם באפואל ניקוסיה וגם שם, בליגה לא יותר טובה מהליגה שלנו, אצילי לא מצא את עצמו והגיע בינואר למכבי חיפה אחרי ששיחק 11 משחקי ליגה ללא שער.
התקופה שלו בחיפה הייתה דומיננטית ברמת ערן זהבי, כשבשנתיים וחצי לקח עם הקבוצה שלוש אליפויות, זכה פעמיים בתואר כדורגלן העונה עם מספרים אדירים בליגה וכבונוס הופעות מרשימות בליגת האלופות כולל צמד בלתי נשכח בניצחון על יובנטוס, הופעות שכמובן עזרו לו לצאת לעשות לביתו באל עין באמירויות ובהמשך באומוניה ניקוסיה.
אז אחרי שגם ביציאה השלישית שלו מישראל אצילי הלך לאיבוד מקצועית וכשהוא רק בן 32, היה ברור שיהיה עליו מאבק איתנים בין 3 מ-4 הטוענות לכתר (מכבי ת"א לא הייתה אופציה מסיבות ברורות), בטח בעונה שבה מאבק האליפות פתוח מאי פעם וכל קבוצה מחפשת את השחקן שישבור את השוויון.
העובדה שחיפה נראתה רע בסיבוב הראשון והפסידה לכל שלוש יריבותיה למאבק האליפות, כשבשניים מהמשחקים האלו היא גם לא כבשה, הכניסו את יענקל'ה שחר לפינה ואילצו אותו לפתוח את הכיס. ברגע שזה קרה ומכבי ת"א לא הייתה בתמונה, היה ברור שגם מבחינה כלכלית לא יהיה באמת סיכוי לקבוצה אחרת.
אז אחרי מסע לחצים והרבה כותרות, אצילי קיבל את "ההחלטה" הצפויה ולקח את הכישרון שלו לכרמל, מה שחיבר אותו שוב עם ברק בכר, שידוך שעבד בצורה מושלמת בפעם הקודמת שהשניים עבדו ביחד.
מבחינה מקצועית, זו הבחירה הטבעית והנכונה לשני הצדדים. בעוד בית"ר ירושלים עמוסה בחלק הקדמי וזקוקה בעיקר לחיזוקים בחלק האחורי, אצל הירוקים יש ואקום בדיוק בעמדה של אצילי, שחקן כנף שמביא מספרים, מה שיוריד את התלות ההתקפית האבסולוטית של הירוקים בשני שחקנים דיא סבע ודין דוד.
ברק בכר וחיפה בנו סגל לא מאוזן עם 4 בלמים, חורים בשתי עמדות המגן והקשר האחורי, עומס בעמדה מספר 10 וללא שחקני כנף דומיננטיים, כשמסתמן ששניים מהזרים שהגיעו לעמדות הללו (סנדר סברינה וויטל אנסימבה) לא מספיק איכותיים כדי לשדרג את הקבוצה.
ברגע שאצילי הגיע, חיפה יכולה לשחק 4-3-3 כשבאגף הנגדי יכולים לשחק לסירוגין דולב חזיזהעילאי חג'ג'דיא סבעמתיאס נאוהלאיאד חלאילי מה שיאפשר לבכר לגוון במערכים כמו שהוא אוהב, להשתמש יותר ב-4-3-3 דבר שיעזור במשחקים שחיפה נתקלת בהגנות צפופות (הפועל ירושלים ועירוני טבריה כדוגמא) וחייבת ריווח, איום נוסף מקו שני וגם את יכולות ההגבהה המצוינות של אצילי במצבים נייחים.
מצד שני, הגעת אצילי פותרת חלק מהבעיות של חיפה, אבל לבדה היא לא תספיק. לחיפה עדיין חסר שחקן דומיננטי בתפקיד הכי משמעותי בכדורגל, עמדת הקשר האחורי, בטח בהתחשב בירידה בכושר של עלי מוחמד.
חיפה גם תצטרך לקבל החלטות על דילול הסגל הישראלי שעמוס לענפה בעיקר בעמדות הקישור ההתקפי וגם לקבל החלטות מה עושים עם סברינה ואנסימבה, מכיוון שזו פריבילגיה גדולה מדי להחזיק שני זרים כשחקני רוטציה, וזה במקרה הטוב.
אז אחרי שחיפה עשתה את המהלך הגדול שלה, יהיה מעניין לראות את התגובות של שאר הטוענות לכתר. בעונה שבא מאבק האליפות הוא צמוד מתמיד ויש ארבע טוענות לכתר. כל מהלך משמעותי של אחת ישפיע על האחרות וכל אחת משלוש יריבותיה של חיפה, לא רוצה להסתכל לאחור בסוף העונה ולהכות על חטא, שהיא לא עשתה ככל יכולתה כדי לנצל את ההזדמנות להביא את הצלחת הביתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו