לחוויות הקשות שעברנו בלילה לא ציפינו. ידענו שיהיו צעקות בסגנון "פרי פלשתין", אבל הפוגרום שחיכה לנו פה תפס אותנו בהלם מוחלט. אני חושב שזה היה בגול הרביעי שספגנו, שכתבתי בצחוק לחברים שאני לא יודע מה יותר גרוע - איך שאנחנו נראים על הדשא או מה שמחכה לנו בחוץ.
כבר כשנכנסנו לאצטדיון הבנו שהגיעו אנשים לאזור כדי לעשות בלאגן, אבל הטרור האמיתי חיכה לנו בכלל במקום אחר. בסיום המשחק קיבלנו ליווי משטרתי רק לתחנת הרכבת הקרובה לאצטדיון, אבל ברגע שירדנו מהרכבת באזור המרכזי של העיר, כיכר הדאם - החל הפוגרום.
מאות ערבים וטורקים חיכו באזור רק כדי לתפוס כמה יהודים. צעירים עברו לא פחות מלינץ׳, נשים בוכות שמפחדות על החיים שלהן ואני שמנסה להראות לילד שאיתי ש"אלו סתם הפגנות", רק כדי לא לתת לו את התחושה שגם אני מת כבר שזה יגמר.
אוהדים הפצירו באחרים לא לקחת מוניות כי רוב הנהגים הם מהגרים שיזמו את התקיפות בעצמם. למשטרה לקח שעות כדי להזרים כוחות לאזור. פיצוצים שלא מביישים פיזור הפגנות בטול כרם. הכניסו ונעלו אותנו במסעדה כדי לנסות להתמודד עם הרצח בעיניים שבחוץ. מעט מדי שוטרים מול המוני צמאי דם שרק חיפשו אותנו.
בשתיים בלילה השוטרים הכניסו קבוצות-קבוצות של אנשים לרכבים ממוגנים כדי להסיע אותם לבתי מלון. ההולנדים בעיקר לא מורגלים למצב הזה ולטירוף שהתרחש הלילה ברחובות אמסטרדם, וכדאי מאוד לאירופה להתעורר על עצמה.
כותב הטור: צלם "ישראל היום", עמי שומן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו