"רויה ז"ל מלווה אותי בכל משחק בפולין"

בגיל 23, יואב הופמייסטר חווה את התקופה הטובה ביותר בקריירה שלו. הקשר הישראלי שמשחק בקורונה קיילצה הפולנית זכה העונה בהזדמנות שעליה חלם - זימון ראשון לנבחרת ישראל. אבל לצד ההצלחה המקצועית, הופמייסטר חווה גם את הכאב הנורא של אובדן חברה קרובה ב-7 באוקטובר. בראיון מיוחד הוא מדבר על החיים בפולין, על הקריירה המתפתחת, ועל הגעגועים הבלתי פוסקים הביתה.

"החיים בפולין טובים. כמובן שזה לא פשוט להיות רחוק מהמשפחה והחברים בארץ, ואין כמו ישראל, אבל זה חלק מההתמודדות", הוא אומר.

‎העונה הראשונה שלך בליגה הפולנית הייתה מצוינת והיו לך הצעות אחרות בקיץ. למה החלטת להישאר?

"ההשתלבות שלי בקבוצה הייתה מהירה ואני מאוד שמח על כך, זו הייתה השנה הטובה בקריירה שלי. למרות שבאמת היו לי הצעות בקיץ, יש לי חוזה בקבוצה גם לעונה הנוכחית, אני מרגיש שאני מתקדם פה ושאני מאוד מוערך וזה לא מובן מאליו".

מה הכי קשה לך בלהיות בחו"ל?

"אין ספק שהמרחק מהבית, מהמשפחה והחברים הוא הקושי הכי המשמעותי".

‎איך הרמה בליגה הפולנית בהשוואה לליגה הישראלית?

"זה לא פשוט להשוות בין ליגות אבל אני חושב שהליגה הפולנית היא ליגה מאוד אינטנסיבית ופיזית. לקח לי זמן כשהגעתי להתרגל לקצב פה".

אתה מתכוון לחזור לישראל בקרוב או רוצה להישאר באירופה עוד כמה שנים?

"התכנון הוא להמשיך באירופה. לא מיציתי, להיפך, אני מרגיש שאני רק בתחילת המסע שלי פה ואני עובד קשה כל יום כדי להתקדם, אבל בחיים בכלל ובכדורגל בפרט אי אפשר לצפות את העתיד אז אני מתרכז ומשקיע בהווה".

אנחנו רואים ששחקנים ישראלים שיוצאים לאירופה וחוזרים לישראל מגיעים לקבוצות הגדולות. האם זה משהו שאתה חושב עליו, אתה חושב שאתה יכול לשחק באחת הקבוצות הגדולות בישראל?

"לא בשביל זה יצאתי לשחק בחול. אני תמיד מאמין בעצמי ועובד קשה כל יום כדי להשתפר ולהגשים את המטרות שלי. אני חושב שבשנים האחרונות הקבוצות הגדולות בישראל הראו שהרמה גבוהה מאוד ושהן קבוצות לגיטימיות במפעלים אירופים. כל שחקן ישראלי היה רוצה להיות חלק מזה".

לפעמים לשחקנים שיורדים ליגה נדבקת תווית של שחקני תחתית, שהקבוצות שלהם לא תמיד מצליחות. אתה חושש שזה משהו שיכול להיות שיקרה לך?

"ירידת ליגה היא אף פעם לא בגלל דבר ספציפי, זה תמיד שילוב של הרבה דברים שלא עבדו. עשיתי פליאוף עליון גם עם הפועל תל אביב וגם בעונה היסטורית עם קריית שמונה שהיינו פסע מאירופה".

אנחנו רואים שבהרבה מקומות בעולם הספורטאים הישראלים מקבלים יחס לא טוב בגלל היותם ישראלים, במיוחד מאז 7 באוקטובר. אני מבין שאצלך זה לא ככה. האם בכל זאת הייתה איזושהי תקרית במהלך השנה האחרונה, אולי אפילו עם קהל של היריבה או שחקנים יריבים?

"למען האמת לא חוויתי פה אפילו חצי דבר שיכול לתת תחושה כזו. מהשנייה שהגעתי למועדון קיבלו אותי בחום. אחרי ה-7 באוקטובר רק דאגו לי יותר והציעו עזרה במה שאצטרך, אני מרגיש פה מאוד בטוח".

‎חברתך הטובה רויה מנצורי ז"ל נרצחה ב-7 באוקטובר. תספר קצת עליה ועל הרגעים שבהם הבנת שהיא נרצחה.

"האמת שבמקרה קיבלנו שלושה ימי חופש מהקבוצה, ישר הזמנתי טיסה הביתה. נחתתי בישראל בדיוק ב־7 באוקטובר ב־4 לפנות בוקר, הלכתי לישון וקמתי בבוקר בישראל כמו כולנו לתוך הסיוט הזה. היא הייתה ילדה מיוחדת והיא מלווה אותי בכל משחק".

היו רגעים במהלך המלחמה ששאלת את עצמך מה אתה עושה בחו"ל, ושאתה רוצה להיות בישראל יחד עם המשפחה והחברים?

"הרצון להיות בארץ תמיד קיים ואין ספק שאחרי מה שקרה התעצם הרצון להיות קרוב ולעזור במה שאפשר. למזלי זכיתי במשפחה וחברים מדהימים שתומכים במלוא מובן המילה".

בשנה האחרונה זומנת לנבחרת ישראל. איך הרגשת כשלבשת את החולצה?

"ללא ספק זה היה הרגע הכי מרגש בקריירה שלי. להגשים חלום, ללבוש את החולצה הזאת עם הדגל עליה בתקופה כזאת - זה היה רגע מדהים שאני מוקיר תודה עליו, שזכיתי להיות בו. אני ממשיך לעבוד קשה כדי לזכות בעוד רגעים כאלו".

‎איפה נראה אותך עוד שלוש שנים?

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

"עוד שלוש שנים? מי יודע? אני מקווה שבמועדון גדול יותר באירופה. אני מאמין שעם עבודה קשה אפשר להגשים חלומות".