עצם הנוכחות של נבחרת ישראל בדרג א' של ליגת האומות היא סוג של אנומליה. מחד, הנבחרת שלנו הרוויחה ביושר את העלייה. היא ניצלה הגרלה נוחה ובעיקר הרוויחה מההשעייה של רוסיה, שהייתה מדורגת ראשונה בבית שלנו, מה שנתן לנו הזדמנות נדירה לעלות דרג.
מאידך, אנחנו ממש לא שם בכל פרמטר אפשרי. לא באיכות ועומק הסגל, לא באינטנסיביות ולא ברמת השחקנים. אם נוסיף לכך את העובדה שגם את יתרון הביתיות איבדנו, נבין שמהטורניר הזה רן בן שמעון וחניכיו לא יכולים להוציא הרבה וכל מטרתם היא להוות יריבה ראויה לנבחרות העילית של אירופה לאורך כמה שיותר דקות.
כן, יש ציפייה לראות התקדמות ממשחק למשחק גם ברמה אישית וגם ברמה קבוצתית ובעיקר מבחינת יכולת המאמן לבנות שדרה מרכזית לנבחרת, שהמשימה הריאלית האמיתית שלה היא מוקדמות יורו 2028.
שני המשחקים הראשונים של הנבחרת, מול בלגיה ואיטליה, היו סבירים, כשבשניהם היא הציגה כדורגל טוב לפרקים, הצליחה גם להבקיע, אבל גם ניכר היה שהנבחרת לא יכולה להחזיק בריכוז הגנתי לאורך 90 דקות ויש יותר מידי דקות של נפילה שבהם היא סופגת שערים שמהם היא לא יכולה לחזור.
המשימה השלישית של רב"ש וחניכיו הייתה מול אחת הנבחרות המוכשרות והעמוקות בעולם, סגנית אלופת העולם צרפת. לרשותו של המאמן דידייה דשאן, גם בלי קיליאן אמבפה, עומד סגל מפלצתי, עם שחקני על בכל עמדה. ההרכב הצרפתי כלל 2 שחקני מילאן, בלמים מארסנל וליברפול, מגן מברצלונה, שני קשרים מריאל מדריד והתקפה שמורכבת משחקני צ'לסי ופ.ס.ז' - לא באמת כוחות מול נבחרת שמחצית משחקני השדה של משחקים בליגה הישראלית.
מצד שני, התחושה היר שדשאן לא מוציא את המקסימום מהסגל ואפילו לא קרוב לזה. הנבחרת לא לוחצת, אין לה תבניות התקפה ברורות, היא מתבססת אך ורק על יכולות אישיות, כמעט ולא מבקיעה בנייחים (למרות שיש לה מרימים אדירים ואת הנוגח הטוב ביותר בליגה הטובה בעולם – איברהים קונאטה). לעיתים יש תחושה שהשחקנים לא נהנים לשחק ביחד ואם היה מאמן אחר, יצירתי יותר, הנבחרת הזאת הייתה בלתי עצירה.
מעבר להבדלי הרמות העצומים, לרב"ש היו גם בעיות אובייקטיביות בעיקר בחוליית ההגנה, שם הוא חסר את שלושת הבלמים הבכירים שלו ואת שני המגנים המובילים. כדי להתגבר על החיסרון ולנסות בכל זאת לייצר משחק התקפה, בן שמעון עלה עם שלושה בלמי ליגת על, שני שחקני כנף על הקווים, צמד קשרים אחוריים חזקים ושלישייה קדמית מגוונת, עם מוסר מעולה, חלוץ 9 וקשר שמצטרף ברמה אירופאית טובה.
ההרכב הזה עבד טוב מבחינה הגנתית וניצל את חוסר היצירתיות הצרפתי, שאלמלא טעות קשה של השוער עומרי גלזר, לא הצליחה באמת לסכן את השער הישראלי.
מבחינת המאמן, ראינו שלושה שחקנים שסביבם צריך לבנות את הנבחרת – מוחמד אבו פאני, שעשה קפיצת מדרגה משמעותית בהונגריה, היה שקט מאוד עם הכדור וניצח את כל התיקולים שלו במרכז השדה. אוסקר גלוך, ששווה גול בכל משחק והבישול שלו היה יצירת אומנות, ובעיקר עומרי גאנדלמן, שנראה כמו שחקן אירופאי לכל דבר ועניין, כבש שער אדיר בהצטרפות פנטסטית לרחבה ונראה שהמעבר שלו לאחת הליגות הגדולות הוא עניין של זמן.
מצד שני, החילופים של בן שמעון החלישו משמעותית את הנבחרת. הויותור המוקדם על אבו פאני, אחרי שגאנדלמן הוחלף בגלל פציעה, פירק לחלוטין את הקישור של הנבחרת והיה לו קשר ישיר לשני השערים שהפכו הפסד מכובד לתבוסה. העיכוב בהוצאה של דולב חזיזה והשארתו לפעימה האחרונה, שהיה ברור שהוא לא יכול להחזיק משחק מלא בקצב הזה, גרם לכך שבדקה ה-76 הנבחרת סיימה את מכסת החילופים ונשארה עם שחקני הגנה שפשוט נפלו מהרגליים ולא עמדו בקצב הצרפתי בסיום.
מכאן, הנבחרת ממשיכה למשחק מול איטליה, ללא גאנדלמן הפצוע ועם שחקני הגנה מותשים שלחלקם אין תחליף בגלל הדלילות ההגנתית בסגל. בן שמעון והצוות שלו יצטרכו לחשוב טוב איך מתמודדים עם מערך 3 הבלמים של לוצ'יאנו ספאלטי, שעד כה עובד בצורה טובה עם אנדראה קמביאסו מימין ובעיקר פדריקו דימרקו משמאל.
מבחינת ההרכב, ליאל עבדה הלך לאיבוד בעמדת המגן והנבחרת הפסידה אותו גם בהתקפה. אולי שילוב שלו ושל ענאן חלאיילי במערך של 3:4:3, או שילוב של שניהם כשחקני כנף ב-4:3:3, יכול לסייע לנבחרת להרוויח שניים מהליגיונרים היותר מוכשרים שלנו ולתת לנו סיכוי להפתיע במעט את האיטלקים. אני לא מדבר על ניצחון, אלא על רצף דקות יותר איכותי ובעיקר מניעת נפילה.
בשורה התחתונה, הבית הזה גדול עלינו בכל פרמטר, בטח ובטח כשאין ביתיות וכשהסגל רחוק מלהיות שלם. אבל הנבחרת כן יכולה וצריכה לשפר את הנפילות שלה לאורך המשחק שגורמות לרצפים של שערים במעט דקות. מול בלגיה הנבחרת ספגה שני שערים פלוס פנדל מוחמץ ב 8 דקות בפתיחת המחצית השניה, ומול צרפת ספגנו פעמיים תוך דקותיים לקראת סיום המשחק.
אלה דברים שכן ניתן לעבוד עליהם, גם ברמה המנטלית וגם מבחינת ניהול המשחק ואם נשפר אותם ועל הדרך נרוויח גם עוד מערכים ועוד ניסיון לשחקנים הצעירים שלנו שאולי ימשוך תשומת לב אליהם מקבוצות באירופה, זה יעזור לנו בטורנירי המוקדמות הבאים, וזאת בסוף כל המטרה של טורניר ליגת האומות הנוכחי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
