היורו הסתיים, האולימפיאדה התחילה, הנבחרת הצעירה שלנו חיממה לנו קצת את הלב ונתנה לנו תקווה לעתיד טוב יותר, אבל ברקע, גם הליגות המקומיות ומשחקי המוקדמות באירופה יצאו לדרך. ושם, המציאות הספורטיבית, שהצלחנו קצת להסוות אחרי אסון 7 באוקטובר, התגלתה אלינו והמחזה היה לא פשוט לצפייה.
ההתחלה ביום שלישי הייתה סבירה ואפילו טובה, בטח במבחן התוצאה. התיקו של מכבי ת"א בבוקרשט, גם אם לא נותן יתרון לקראת הגומלין, שלצערנו, לא יתקיים בבלומפילד, מעמיד את הצהובים בעמדה טובה.
אבל ההמשך אתמול (חמישי), של שלוש נציגותינו, היה בין סביר מינוס (הפועל ב"ש), ללא נורא הבדלי הרמות עצומים גם בימים כתיקונם (מכבי פ"ת) לקריסה טוטלית מול יריבה נחותה משמעותית על הנייר במשחק "בית" (מכבי חיפה).
בעונה שעברה, שתי נציגותינו באירופה, מכבי ת"א ומכבי חיפה, הצליחו להתגבר על הקשיים והאתגרים הספורטיביים שהציבה המלחמה וסיפקו עונה אירופית נהדרת שנמשכה עד חודש מרץ. העונה, כבר בהכנה היה ברור שהסיפור יהיה שונה, אבל גם כך, אף אחד לא צפה קריסה כל כך משמעותית כמו זו של מכבי חיפה.
מכל הקבוצות הישראליות שפתחו את העונה, חיפה הייתה הכי מוכנה מבחינת הסגל שלה. אמנם חלאילי עזב ושני הבלמים המובילים, סק וגולדברג, כל אחד מסיבותיו, לא עמדו לרשות ברק בכר, אבל הסגל היה במצב טוב יחסית.
קו ההגנה היה נטול ישראלים (שני זרים בעונה שנייה ושלישית ושני מתאזרחים), עלי מוחמד במרכז הקישור ופיירו את דין דוד, שסיימו את העונה נהדר ביחד, התחילו בחוד ההתקפה. על הספסל חיכו שחקנים מוכחים בדמותם של גדי קינדה, דיא סבע, עיליי חג'ג', קני סייף וגוני נאור, שנתנו לבכר אפשרויות לשנות גם פרסונלית וגם טקטית תוך כדי משחק.
חיפה אמנם שלטה בכדור עד לדקה ה-60, אבל הייתה נטולת רעיונות בהתקפה ולקתה בתיאום, שזה מובן לשלב הזה של העונה, בטח עם מאמן חדש ישן, שמנסה להנחיל בחזרה את הרעיונות שלו לקבוצה. אבל פה החלה הנפילה של מכבי חיפה ובמובן מסוים, התפיסה המוטעית של המציאות מבחינת הצוות המקצועי שלה.
בכר ניסה לעשות חילוף התקפי, כשהוציא את חזיזה ורפאלוב והכניס את קינדה וסבע ומיד חיפה נענשה. עמידה לא טובה במצב נייח (אחרי עבירה לא מחויבת של סונדגרן שטעה במיקום) הביאה לשער היתרון האזרי. בכר החליט להוציא גם את ג'אבר, מהלך שפירק לגמרי את האמצע ואיבוד כדור של דין דוד 20 מטר מהשער האזרי, השאיר את מוחמד לבדו לנסות לעצור התקפת מעבר ותוך 5 מסירות שביטלו בקלילות שבעה שחקנים הגיע גם השער השני ומשם מסלול ההתרסקות היה ברור.
חיפה של בכר ידעה משחקים לא טובים בתחילת עונה. התבוסה מול טוטנהאם (עונת הקורונה, 20/21) וההדחה מול קייראט (21/22), אבל תבוסה כזאת מול קבוצה שסיימה שלישית בליגה האזרית, 25 נקודות מקרבאח האלופה, היא מכה, שבכר לא התמודד איתה בכל שנותיו במכבי חיפה ויכולה גם להשפיע על פתיחת העונה וקבלת ההחלטות לקראתה מבחינת בכר וההנהלה.
בכר צריך לחשוב טוב איך הוא מרים את הקבוצה לקראת ההמשך ומה הוא צריך לשנות כדי לייצב את המערכת ולהגיע לפתיחת הליגה שהקבוצה לא מושכת את הנפילה באירופה לתוך העונה בליגה.
ראינו בעונה שעברה שלב"ש לקח 8 מחזורים להתאושש מהשישיה שחטפה במשחק האירופאיות ועד שברדה מצא את המערך המתאים והשחקנים הנכונים שיריצו את הקבוצה קדימה. לחיפה אין את הפריבילגיה לחכות 8 משחקים. בכר צריך לחשוב טוב מה הוא משנה, כשהדבר הראשון זה המערך, שמשאיר את חיפה מאוד חשופה, מקשה עליה לצאת מלחץ ולהניע כדור ביעילות בחלק הקדמי.
יותר מזה, כשבכר מנסה להמר התקפה, אין לו 6 שני חזק, כמו שהיו לו בקדנציות הקודמות עם אבו פאני ונטע לביא, שיעזור לעלי מוחמד לעצור את ההתקפות ויוציא את הקבוצה למעברים. המשימה הראשונה תהיה כבר בשבוע הבא באזרבייג'אן, שהדבר היחיד שחשוב שם הוא להראות קבוצה יציבה ומאוזנת, שגם ניצחון קטן יכול להוות בסיס להתחלה חדשה.
מצד שני, מכבי חיפה ושאר הקבוצות הישראליות שמשחקות באירופה צריכות לקחת אוויר ולהבין, שהסיטואציה שאנחנו חיים בה, פוגעת בהן מאוד מבחינה ספורטיבית. זה לא רק הקשיים בבניית הסגל וודאי בהבאת שחקנים זרים, זה גם הטיסות והמשחקים בשלב מאוד מוקדם של העונה שהקבוצות לא בכושר משחק וגם ההיעדרות של שחקנים שנמצאים עם הנבחרת האולימפית.
היה ברור שהמצב יפגע ספורטיבית בקבוצות ולכן גם לא צריך להיכנס לדיכאון, זה המצב וצריך להכיל אותו עד שנחזור לנורמליות, בתקווה שזה יקרה בקרוב. אנחנו רק יכולים לקוות ולהתפלל שהחטופים יחזרו הביתה, הצפון והדרום יתחילו את השיקום שלהם ונחזור לאט לאט לנשום ללא מועקה. בימים המורכבים הללו, לא צריך הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו