בזמן שמשפחות רבות היו יחד סביב שולחן שישי, נבחרת הנשים של ישראל פגשה את נבחרת סקוטלנד במסגרת שלב ב' של מוקדמות יורו 2025, אבל כפי שקורה לא מעט בחודשים האחרונים ברחבי העולם כאשר ישראלים מגיעים למדינה זרה, עיקר העיסוק סביב המשחק היה בהסתה נגד המדינה ובהפגנות פרו-פלשתיניות. הפעם, אלפי אנשים מחוץ להאמפדן פארק קראו להטיל סנקציות על ישראל, במפגש שנערך ללא קהל מטעמים ביטחוניים.
המשחק היה מתוכנן לצאת לדרך ב-21:05, אך אחד המפגינים פרץ לתחומי האצטדיון ואזק את עצמו לקורות השער. אחרי עיכוב של כחצי שעה, השחקניות עלו לחימום נוסף ואחריו המשחק יצא לדרך, לא לפני שכוחות האבטחה הצליחו להרחיק את אותו מפגין מהאצטדיון. במשחק עצמו ישראל הפסידה 4:1 לסקוטיות, ובסיום הנבחרת שלנו יצאה בתחושה רעה מאוד.
"כבר כשנחתנו בשדה בגלאזגו, המאבטחים שלנו עיכבו אותנו ביציאה כי הבינו שיש בחוץ כמה אנשים שמחכים לנו", מספר מאמן הנבחרת ארז בלפר, "חיכינו בערך רבע שעה ואז עלינו לאוטובוס. הנסיעה מהשדה לבית המלון אמורה לקחת כ-40 דקות אבל גם שם היה מקרה מלחיץ כי זיהו שני רכבים שעוקבים אחרינו. הנהג הסקוטי, המאבטח הסקוטי והמאבטחים הישראלים החליטו לעשות סיבובים כדי שהם לא ידעו איפה המלון. עשינו שני סיבובים, נכנסו לחנייה של מפעל כדי להסתתר, חזרנו חזרה לדרך הראשית ושוב ראינו את שני הרכבים. 20 דקות הסתובבנו עד שהם נעלמו".
ביום המשחק כאמור הלחצים מהאירועים מסביב רק גדלו. "בשישי בבוקר, בזמן שהיינו בארוחה, פרצו שני אנשים למלון. אני לא ראיתי אותם כי היינו בחדר אוכל והמאבטחים אמרו לנו לא לצאת. היינו בפנים עוד חצי שעה ואז העלו אותנו לחדרים, ביקשו שנשאר שם עד הודעה חדשה. זו היתה הפעם הראשונה שהסתובבנו בלי בגדי נבחרת, בלי מדים ייצוגיים. לבשנו בגדים רגילים. גם בדרך לאצטדיון שני רכבים נצמדו אלינו לאוטובוס, קיללו אותנו ונפנפו בדגלי פלשתין. היו שני אופנועים מקדימה וניידת מאחורה כדי לפלס לנו את הדרך ועדיין הם הצליחו להתקרב".
איך היה היחס מצד אופ"א וההתאחדות הסקוטית?
"אופ"א החליטה שאנחנו יוצאים מוקדם למשחק. במקום שנגיע לאצטדיון שעה וחצי לפני שריקת הפתיחה, ביקשו שנגיע כשלוש שעות וחצי לפני, כלומר בשעה 15:30 (17:30 בישראל). הסקוטיות התבקשו להגיע ב-16:00 והשופטות ב-16:30. בהגעה למגרש ראינו שממש נתנו למקומיים מקום מיועד להפגין, אבל הם לא באמת עמדו בדיוק במקום שהוקצה להם. באצטדיון עצמו היו נחמדים. היה לנו מעין לאונג' עם אוכל, חטיפי אנרגיה, קפה ותה ואז שמענו קריאות, פיצוצים, חזיזים. המלווה שלנו המקומי נתן לנו כל מה שביקשנו. רק דבר אחד אכזב וזו העובדה שהם כנראה בכוונה לא ניגנו את ההמנון שלנו ברמקולים והוא נשמע ממש חלש. זה רק גרם לנו לצוות ולשחקניות לשאוג את ההמנון. בחיים לא ראיתי שירה כזאת חזקה של 'התקווה'".
איך השחקניות הגיבו לסיטואציה?
"האמת? כולנו היינו המומים מהאצטדיון, אנחנו לא רגילים לדברים האלה. זה אצטדיון מפואר, גם אני לא חלמתי שאנהל משחק במקום כזה. טוב שהגענו מוקדם כי הם הבנות הסתובבו במגרש. הן לא היו בפאניקה על פניו אבל אם אני מסתכל על החצי הראשון יכול להיות שהן היו קצת בסטרס כי בחצי השני נראינו יותר טוב. זה ישמע תירוץ להגיד שהפסדנו בגלל זה, אבל אנחנו לא עברנו דברים כאלה. פערי הרמות גדולים שנוכל לתלות תירוץ בזה, אבל האווירה לא הוסיפה, בטח כשמסתכלים על ההזוי הזה שקשר את עצמו לשער. כל היומיים האחרונים לא ישנתי. פעם ראשונה בחיי שלא חשבתי כמעט על המשחק לפני. לפני משחק אתה מדמיין תרחישים בראש והפעם רק רציתי שנעזוב את סקוטלנד".
