המאמנת איריס אנטמן חתמה על חוזה לשנתיים נוספות כמאמנת נבחרת הנשים של גאורגיה ובנוסף תמשיך לנהל מקצועית גם את הנבחרות הצעירות, שהתקדמו בצורה משמעותית בשנתיים האחרונות.
"בימים כאלו מאמן ישראלי או מאמנת שמאמנים בחו"ל זה שונה בנוף" היא אומרת ל"ישראל היום" לאחר החתימה, "רק אברהם גרנט ואני מאמנים בחו"ל ואכן זה לא פשוט בטח בתקופה הנוכחית".
"פגשתי פה אנשי מקצוע, כדורגלני עבר ששיחקו ברמות הגבוהות והפכו להיות ראשי ההתאחדות, השפה המקצועית פה מאוד אחידה עם הבנה מלאה מה דורש הכדורגל. בסוף כדורגל זה חיבור בין אנשים. לשכנע אנשים להתחבר לאג׳נדה שלי עם הרבה אמפטיה כבוד ושיתוף בסוף יצר חיבור נכון ואמיתי. יש פה אנשים שכיף לעבוד איתם ביום יום, כמובן יש קשיים כי זה כדורגל אבל אני מרגישה שעושים הכל כדי לקדם וזה הדבר שהכי חשוב לי".
היתה לך אפשרות להאריך את החוזה ביותר משנתיים?
"ההצעה הייתה רק לשנתיים, אני פה כבר שנתיים ואסגור ארבע שנים בסיום התקופה. לא נכון היה לי לסגור ליותר כי חשוב לי לעשות את הדברים נכון ולאו דווקא שיהיה מתוחם בזמנים ארוכים. אם יהיה טוב לשנינו, אז נמשיך. זה כבר נאמר בחדר ואני רואה את זה על מאמן הבוגרים וילי סניול שחתום כבר לשבע שנים".
מרגישה שיכולת לעשות את הקידום הזה גם בכדורגל הנשים הישראלי או ששם נותנים לך דברים שפה אין? מה ההבדלים?
"נגעת אולי בנקודה הכי רגישה שיש. צמחתי מהיום הראשון כשחקנית נבחרת וכשפרשתי מיד אימנתי בנבחרת. עשרים שנים לבשתי יום יום את מדי הנבחרת, צמחתי שם כשחקנית וצמחתי שם כמאמנת. לצערי דרכנו נפרדו דווקא בשיא, כשהעפלתי עם הנבחרת עד גיל 19 לשלב העילית של 32 הטובות באירופה. זאת אחרי שהעפלתי עם הנבחרת עד גיל 17 לראשונה בהיסטוריה ואחרי אקדמיה מפוארת שהצמיחה את השחקניות שהיום בנבחרות. הרגשתי שרק התחלתי את העשייה. אז בהחלט יש הרגשה של פספוס אדיר אבל מצד שני חלון שנסגר פותח דלת וגיליתי את עצמי מחדש ואת היכולות שלי".
להיות ארבע שנים בחו"ל, משמע הקרבה משפחתית אדירה.
"החתימה בגאורגיה מהיום הראשון הייתה אחרי חשיבה משפחתית משותפת. יש לי משפחה תומכת מאוד וכולם לוקחים חלק בהצלחת הקריירה הזו. מה שלא עשיתי כשחקנית כי חששתי אני מגשימה היום. הכרתי את בעלי כשהייתי שחקנית, הבת שלי נולדה והמשכתי לשחק. זו מי שאני, ספורטאית, וזו לא אלרגיה שעוברת כנראה. מקצוע המאמן הוא מקצוע שיש בו הרבה הקרבה בלי קשר למיקום האימון, זה מקצוע תובעני עם הרבה עליות וירידות ומצד שני הוא הכי מרגש בעולם, אני מאוד שמחה שזכיתי במשפחה שהולכת איתי ביחד".
כישראלית חייב שאלה על פוליטיקה, אך דווקא בגאורגיה. אנחנו רואים בטלוויזיה את ההפגנות, החשש מהפיכה וכל מיני דברים שהיינו בטוחים ששומעים רק כאן. זה הלחיץ את המשפחה? איך הרגעת אותם ומה את יכולה לספר ממה שאת שומעת שם?
"אחת החוזקות שלי כישראלית, היא שאין דבר שיכול להלחיץ אותי או את המשפחה. אין משהו שיותר מפחיד, מלחיץ או עצוב ממה שקרה וקורה בישראל. אפשר לומר שכל העולם שעובר כרגע זעזוע. יש פה ממשלה שהולכת לצד המזוהה עם רוסיה ומצד שני יש פה דור צעיר שרוצה לדחוף לאירופה. לפני שנה הייתה פה תקווה גדולה כשגאורגיה התקבלה לתהליך הראשון של האיחוד האירופאי ואז הבחירות פה הביאו הנהגה שלא תומכת בזה. אז כולם ברחובות במצב רוח לא טוב, מקווה בשבילם שיעברו את זה, בכל זאת אהיה 4 שנים כבר אקדח דרכון (צוחקת)".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו