השבת השחורה של 7 באוקטובר לא תישכח בקרב אף אחד מתושבי מדינת ישראל, אבל יש כאלה שהפגיעה והזיכרון מאותו יום קשה אצלם מתמיד. כך גם בכדורגל הישראלי, בכל רמותיו, ובין השאר זה סיפורו של החלוץ אדיר כליפה, המשחק בשנים האחרונות בליגה א', מחוז דרום. הוא התחיל את העונה בבית"ר נורדיה, שאותה עזב בתחילת השבוע ומחפש יעד חדש.
כל עדכוני הספורט מהארץ ומהעולם - עכשיו גם ב-Whatsapp
הכדורגל עבור כליפה הוא סוג של בריחה מאותה מסיבה בקיבוץ רעים, שממנה חולץ בדרך נס. זה היה היום הקשה בחייו. כעת, בראיון מיוחד ל"ישראל היום", מספר כליפה על אותן דקות שבהן ניצל מירי הרוצחים הפלשתינים וגם על הניסיון לחזור לשגרה ועל הפגיעה הכלכלית.
נתחיל מהסוף. איך אתה עובר את הימים האלה?
"אני בסדר. ברוך השם אני מוקף בהרבה אנשים שאוהבים ומחבקים אותי. זאת התמודדות לא קלה בכלל, אבל לא נשאר אלא להישאר חזקים".
ספר על מה שעברת במסיבת הדמים?
"כמו שכולם יודעים, התחיל ירי הטילים ב-6:30 בבוקר. התחלתי לנסוע בכביש, כמה מאות מטרים, עד שנתקלתי במחבלים שירו עלינו ועל הרכב שלי. עצרתי מחוץ למיגונית, כי פשוט ראיתי גופות של אנשים שחוסמים לי את הדרך. שוטר שהגן עלינו הצליח בעצם לחפות עלי כדי שאצליח לברוח. הגעתי לקיבוץ סעד, שם התחבאתי במשך 13 שעות עד שהצליחו לפנות לנו נתיב בריחה".
מה הזיכרון הכי קשה שלך מאותו יום נורא?
"אני זוכר כל רגע ורגע, גם את הדבר הכי קטן שחוויתי לצערי בשבת השחורה. המראות הכל כך קשים הם אלה שלא יוצאים מהראש".
במעבר חד - מה העיסוק שלך פרט לכדורגל?
"אני עוסק בכל מה שנוגע לאדרנלין בשטח. אני מנהל מקום של קיר טיפוס, פיינטבול וכל מיני דברים בסגנון. אני עובד הרבה פחות מאז השבת ההיא".
מה ההשפעה של המלחמה על היום-יום שלך?
"מאוד-מאוד גדולה. אני מרגיש בן אדם שונה לגמרי. זה עדיין נורא טרי. אני חולם הרבה חלומות שחוטפים אותי ושאני בבריחה כל הזמן, אבל אני גם אופטימי שבסופו של דבר אצליח לקום מזה חזק הרבה יותר".
יש גם השפעה כלכלית?
"היא די פוגעת בי, אמנם המדינה קצת עזרה בחודשים הראשונים, אבל הטראומה לא באמת עברה לנו כל כך מהר. זאת הזדמנות טובה להגיד שאני מחבק את כל משפחות החטופים ומאחל שכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בשלום".