"בתחילת המלחמה חייגתי לשגרירות ישראל באתונה, וביקשתי להיות הפנים שמקבלים את המשפחות שעזבו את ישראל ובאו לכרתים", מספר דן גלזר בהתלהבות, כבר בתחילת הראיון.
מאור בוזגלו משמח כוחות שריון וצנחנים בגזרת הצפון | אלחנן הכהן
"פתחנו קבוצת ווטסאפ גדולה של ישראלים שנמצאים בכרתים, והפכנו את ההתאקלמות שלהם לנוחה יותר. הבאתי ילדים משדרות ומאשקלון לאימון, שיחקתי איתם עם עוד כמה שחקנים. חשוב לנו מאוד לעזור גם מפה. אם קצת הצלחנו לשמח, זה נותן אנרגיה".
בימים הקשים של המלחמה, גם דן גלזר, קשרה של אופי כרתים, מנסה לסייע ככל שניתן למשפחות שנפגעו. בהיעדר יכולת להגיע לשמח ילדים בשפיים או במלונות בתל אביב, גלזר ואשתו נוי דאגו לכל תושבי הדרום שהגיעו ליוון.
"אנחנו מאוד ציונים ואוהבים את המדינה", הוא מצהיר בגאווה, אבל אז חוזר לאותה השבת ב־7 באוקטובר, שהביאה לפרוץ המלחמה: "היה לי אימון בשבת בבוקר, קמתי ב־7:30 וראיתי מבול של פושים מאתרים.
"פתחתי חדשות ולא האמנתי למה שראיתי. היינו בהלם. ואנחנו רחוקים מהמדינה, אז זה עוד יותר קשה. באתי לאימון והייתי גמור, חיוור, עם הטלפון ביד, לא עזבתי אותו לרגע.
"היה לנו משחק גביע ביום שני (יומיים אחרי פרוץ המלחמה; ל"נ)", נזכר אקס מכבי תל אביב. "הקבוצה הציעה להביא את המשפחה, ואמרו לי שגם אם לא ארצה לשחק, זה בסדר. המאמן שלנו, ולדאס דמבראוסקס, מאוד אוהב את ישראל. הוא גם היה איתי בתקופה הזאת, ופה המקום להודות לו על כך".
בסוף שיחקת, איך הרגשת? המדינה עוד היתה בתחילת המלחמה, בהלם הראשוני.
"היו לי שיחות עם ההנהלה, והחלטנו שאשחק, כי הגביע מאוד חשוב לקבוצה. שיחקתי, אבל היה לי מאוד קשה, הראש שלי לא היה שם. ניצחנו 3:5, שיחקתי 90 דקות, אבל הרגשתי מסוחרר כל המשחק, כאילו לא הבנתי איפה אני. ניצחנו, אבל זה היה משהו אחר, ריק לגמרי".
איך ההרגשה להיות ביוון בזמן מה שקורה בארץ, בטח כשהמשפחה שלך נשארה בתל אביב?
"אנחנו מול החדשות 24/7, כל הזמן טלפונים למשפחה. הכרתי אישית שניים שנרצחו במסיבה, את ליאם שרם ויונתן זיידמן ז"ל. פה אנחנו כאילו בשגרה, אבל הראש נמצא בארץ. קשה לראות את זה מרחוק. בכל אזעקה אנחנו מקבלים התרעה, וזה מלחיץ. אח של אשתי בצנחנים, במילואים בצפון, הכל מתערבב יחד".
בימים הקשים הללו, לגלזר יש את הזכות הבסיסית לשחק כדורגל. בזמן שליגת העל מושבתת - לקשר יש שש הופעות באופי כרתים, והוא צפוי לחזור לסגל הנבחרת לקראת ארבעת המשחקים שיכריעו אם ישראל תשחק ביורו 2024, באחת מהתקופות הקשות שעוברות על המדינה מאז הקמתה.
"החלום הכי גדול היה להיות שחקן נבחרת ישראל", הוא מדגיש. "לייצג את מדינת ישראל זו גאווה ענקית, ובמיוחד ברגעים האלה, שאני רואה כמה אזרחים מתגייסים למילואים, כולל אנשים שאני מכיר, בני 55־60. עבורי זו שליחות לעשות הכל כדי לשמח את עם ישראל, ויש תחושה שזה אפשרי.
"יש ארבעה משחקים, והדברים תלויים בנו. אני מקווה שתחושת הלאומיות החזקה שיש כרגע תוציא מאיתנו יותר. מגיע לעם הזה קצת לשמוח".
אתה כמובן מכיר מצוין את ערן זהבי, מה דעתך על חזרתו לנבחרת?
"אני מאוד שמח שזה קרה, כל אוהדי הכדורגל בארץ חיכו לזה. זו ידיעה ששימחה הרבה ילדים ומשפחות. בסוף כולם אוהבים את הנבחרת ורוצים בטובתה. כשחקן שגדל עליו ואחר כך שיחק לצידו, הוא נותן לי הרבה ביטחון והוא מודל עבור הרבה שחקנים. מגיע לנבחרת את ערן ומגיע לערן את הנבחרת".
מנגד, זהבי לא שיחק לאחרונה, כמו כל שחקני ליגת העל. איך תתמודדו עם ארבעה משחקים קריטיים כל כך, שיכריעו אם נעלה ליורו?
"זה נכון שלא היתה סיטואציה כזאת, אבל תחושת הלאומיות תוציא מאיתנו יותר, אני בטוח בזה. השחקנים לא ירגישו כלום, והלב ישחק. הוא יגרום לרגליים לרוץ, ובעזרת השם נשיג את המטרה. יש לנו עם חזק עם לב גדול, ועכשיו צריך להביא את כל זה גם לנבחרת, ואין לי ספק שזה מה שיקרה".
