הסיפור של אלון שמלי ז"ל: "כולם היו מחוברים לאישיות הכובשת שלו"

ביום שבת לפנות בוקר יצאתי לריצת הבוקר השגרתית שלי בטיילת של תל אביב. במהלך הריצה, באזור חוף גאולה, שמעתי אזעקה והייתי בטוח שאני מדמיין, המח שלי סרב להאמין שזה באמת מה שאני שומע.

אזעקה, סתם כך ב 6:30 בבוקר, בלי התראות, נשמע לי לא סביר. רק כשהגעתי הביתה, התחלתי להבין שחיי, חיי משפחתי ובעיקר המדינה שאני כל כך אוהב לא יחזרו להיות אותו דבר.

גם אז, שכבר התחילו לצוץ סרטונים ותמונות מיישובי העוטף, לא העליתי בדעתי את עוצמת הרוע והזוועה שבוצעה על ידי תתי אדם, ברברים חולניים ומוטרפים. עברו חמישה ימים ואני לא מצליח להתגבר על זה.

משפחות נמחקו, נשים נאנסו, תינוקות תמימים ומתוקים נרצחו וראשם נערף, מבוגרים, נשים וילדים נחטפו לעזה. זה האסון הגדול בהיסטוריה של ישראל והוא הגיע בשנה שבה אנחנו חוגגים 75 שנים לעצמאותנו.

גם עולם הספורט חטף מכות קשות ובלתי נתפסות. חלוץ העבר, ליאור אסולין, שהוא קודם כל אבא מדהים לשלושה ילדים, נרצח בטבח הנוראי במסיבה ברעים וליבי ליבי עם משפחתו וילדיו.

הכאב והבשורות המרות והכואבות המשיכו להגיע כשביום רביעי בבוקר הובאה למנוחת עולמים מאי נעים, נכדתו של אחד מגדולי המאמנים של הכדורגל הישראלי שלמה שרף, ואחייניתו של שחקן העבר והמאמן יובל נעים.

ילדה בת 24, טובה ויפת תואר, שרק רצתה לחגוג וליהנות עם חבריה בדרום ונרצחה בהתקפה הברברית וחסרת צלם האנוש באותה מסיבה ברעים. יהי זכרם ברוך.

מקרה טרגי נוסף ארע במחלקת הנוער של הפועל תל אביב, כשאלון שמלי, עוזר מאמן נערים א', נרצח בפיגוע הקשה באלכסנדריה. ביקשתי מאסף גרנשטיין, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער שיספר לי קצת על אלון ועל ההתמודדות של המחלקה עם הטרגדיה הנוראית שפוקדת את כולנו ואותם בפרט.

גרנשטיין. "אלון התחיל לאמן במחלקה שלנו לפני כשנה וחצי כמאמן ראשי בקבוצת טרום א'. הוא הגיע אלינו ממחלקת הנוער של ירמיהו חולון. העונה שימש אלון, לבקשתו, כעוזר מאמן בקבוצת נערים א'. הוא רצה ללמוד ולהתנסות באימון בקבוצת גיל בוגרת יותר.

"אלון, שבעבודתו הראשית היה מורה לחינוך גופני, היה אדם מדהים. צנוע, חייכן, חיובי, ערכי, מאוד מקצועי ויסודי. הוא השקיע המון עבור השחקנים והמחלקה. השחקנים והתלמידים שאימן וחינך, היו מחוברים אליו מאוד, מקצועית ובעיקר רגשית.

"הדבר הראשון שהרגשנו צורך לעשות היה לקיים שיחה עם צוות המחלקה ולעדכנם בפרטים שאנחנו יודעים. לאחר מכן, קיימנו שיחה עם הורי הקבוצה שבה עבד אלון, ביחד עם צוות הקבוצה והיועץ החינוכי והמנטלי שלנו.

"המטרה הייתה לשתף גם אותם בפרטים, להסביר כיצד אנחנו ננהג מול הנערים שאותם אימן אלון, ולנסות ולייעץ להם כיצד הם יכולים לשקף לילדיהם בעדינות את המצב ולעודדם. מיד לאחר מכן, הגיע החלק המורכב ביותר מבחינה רגשית, קיום שיחות עם השחקנים, נערים צעירים בגיל ההתבגרות, שבתחילה היו בהלם מוחלט, ועכשיו הם מתחילים לעכל את האירוע ולהכיל אותו עד כמה שניתן.

"גם הצוותים שעבדו עם אלון: שימי, המאמן הראשי, עוזר המאמן הנוסף, היועץ המנטלי, האנליסט – כולם היו מאוד מחוברים לאישיות הכובשת של אלון וכולם, בדומה לשחקנים, נמצאים במצוקה וכואבים כאב גדול מאוד על לכתו של חברם, השותף שלהם ואחד מטובי בנינו.

"אלון יונצח אצלנו בצורה הכי מכובדת שניתן, אך בשלב זה, מטבע הדברים, אנחנו עוד לא שם. המשפחה, החברים ואנחנו, אבלים וכואבים את מותו, ובכלל, המדינה שלנו מצויה ברגע הקשה ביותר שלה מאז הקמתה".

גרנשטיין ממשיך: "המילים של המאמן שימי אברהם קרעו את ליבי: 'אלון היה כולו לב. איש מלא שמחה ונתינה, מחובר לכולם, יסודי ומקצועי, תמיד דגל בחינוך וכיבוד האחר והאמין שהערכים יובילו גם להצלחה במגרש.

"אנחנו עדיין לא מעכלים את הבשורה. איך אפשר לעכל דבר כזה? זה לא נשמע הגיוני שלא נראה יותר את אלון. הגעגוע כבר קשה מנשוא והדמעות לא מפסיקות לזלוג".

אני באופן אישי גם לא מעכל את המצב וכואב בעמקי נשמתי. אבל דווקא המפגשים הקשים עם ילדי הדרום ומשפחותיהם, שבהם באנו לחזק ועל אף הדמעות והסיפורים הקשים יצאנו מחוזקים, גרמו לי להאמין שנצא מזה.

המראות של עם ישראל היפה שמתגייס בהמוניו כדי לחזק אותם ולשמור על המדינה, התרומות הבלתי נגמרות והערבות ההדדית שקצת נעלמה לנו בשנה האחרונה ועכשיו אנחנו רואים אותה בשיא עוצמתה.

גם הנאום המדהים והמרגש של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, שחיבק וחיזק אותנו כשהוא נותן הרגשה שכולנו בניו, נותנים תקווה שנצא מזה. נצא מזה אמנם אחרים, אבל בתקווה גם טובים יותר, סבלניים יותר ומאוחדים הרבה הרבה, הרבה יותר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות