בשנת 2018 נסעתי לפגוש בדרום את עומר חרמש, אוהד הפועל תל אביב מהמוכרים ביותר והאהובים ביותר, שהתגורר בכפר עזה, לאחר עוד סבב נוראי של טילים.
הספורטאים האולימפיים של ישראל בהסברה לעולם על המלחמה | מתוך אינסטגרם
חרמש, חבר ליציע ואוהד פעיל ברשתות החברתיות, הספיק עוד לדווח ביום שבת האחרון שמחבלים ירו לעבר ביתו ושהוא מסתתר בממ"ד עם פגיעה בכף היד, אבל מאז, נותק הקשר עימו ואוהדי הפועל תל אביב התגייסו בהמוניהם כדי לאסוף מידע שאולי יבשר על נס גדול שכל כך מגיע לאיש הזה.
הנה קטעים מהראיון ההוא, בדיוק לפני חמש שנים: עומר חרמש נולד וחי כל חייו בכפר עזה, אזור שאליו אמורים לצעוד היום על פי האיומים אלפי פלשתינים.
הוא אחד האוהדים המוכרים של הפועל תל אביב, איש חייכן ואהוב על הבריות, כאשר קעקוע ענק על זרועו של האיש, הפטיש והמגל, מסגירים מי היא אהבתו הגדולה בחיים.
משפחת חרמש היא משפחה מיוחסת באזור. האבא שי היה בכיר ב"שלום עכשיו" בעברו, ואחר כך הפך לראש מועצת שער הנגב. הוא כיהן בשתי קדנציות כחבר כנסת מטעם "קדימה" ושימש גזבר הסוכנות היהודית:
"אבא, בניגוד אלי, זז קצת ימינה נוכח מה שהתרחש", מסביר חרמש בן ה־42. "מבחינתו אחרי שהוא הבין שבצד שלנו רוצים לתת ולעשות ולחשוב על שיתופי פעולה, ובסוף זורקים טילים על הפרויקטים שלו, זה שינה אותו. הוא לא ימני, כמובן, אבל אני נמצא שמאלה ממנו במפה ומתעקש על כך שהמצב לא ישנה אותי לגמרי".
חרמש בונה עכשיו את ביתו בכפר עזה, ומתכוון להמשיך ולהתגורר בה: "החיים שלי הם כאן. כשאני מסיים יום עבודה, אני לוקח בקבוק בירה, שומע את אחד התקליטים שלי ונהנה מכל רגע. תחשוב שעד גיל 27 לא שמעתי בכלל אזעקה אחת במקום הזה, ופתאום זו הפכה להיות השגרה שלנו".
גם כאשר אנחנו משוחחים, הוא מנסה לשמור על אופטימיות: "לי הכי כואב על הילדים שנולדו בתקופה הזו וחושבים שזו המציאות שלנו, שלא יודעים שפעם זה לא היה ככה בכפר עזה.
"אני לא כועס על הצד השני, כי למדתי בכל התקופה הזו שאין אמת אחת. יש מסכנים פה ושם, יש פוליטיקאים גרועים פה ושם ובארה"ב וברוסיה - ואנחנו, כמו התושבים מהצד השני, קורבנות של המצב. אני חושב שגם כשאני רץ לממ"ד בכל פעם, אני עושה את זה באיזו אדישות מסוימת.
"לדוגמה כשאני שומע חדשות השבוע או רואה מה מתחולל בתקשורת, אני בתחושה שההר יוליד עכבר מתוך הניסיון של המגורים באזור הזה. שבסוף כלום לא יקרה, לא בפעם הזו, אבל מי יודע מתי נעלה בגורל שוב ויזרקו עלינו טילים? הרי זה עניין של מזל".
בכפר עזה הדעות חלוקות, היישוב שזוהה בעבר עם השמאל, עבר במילניום האחרון טלטלות גדולות, שלמרות העובדה שהעבודה ומרצ שמרו על ההגמוניה בבחירות האחרונות, אביגדור ליברמן ואלי ישי, בצוותא עם נפתלי בנט, קיבלו כאן קולות היסטוריים.
"אני יכול להבין את הכעס של האנשים ואת הזעם שלהם, אבל אני משתדל לחיות את החיים שלי, אני לא רוצה לחיות בישראל בשום מקום אחר חוץ מבכפר עזה", מסביר חרמש.
רגע לפני שאנחנו נפרדים הוא מרצין לפתע: "מקודם אמרתי שאני אדיש אבל זה קצת לעבוד על עצמי. הרבה פעמים בלילות אני חולם על התקפות הטילים ועל הבומים. שמתי לב שגם כשאני שומע סאונד שמזכיר לי את ה'צבע האדום' אני נדרך.
"אני נזכר ברגעים שאנחנו יושבים על הדשא בערב ופתאום מתחילה בהלה בגלל האזעקות. ברור לי שאני מדחיק שאני בפוסט־טראומה. אבל לפעמים אני חולם גם על הפועל תל אביב".
מהם אתה לא בפוסט־טראומה?
הם גם אחראים על הרגעים הכי יפים בחיים שלי. אתה יודע, גם על ערן זהבי אני מסתכל כמו שאני מסתכל על המצב. אף על פי שהוא עזב את הפועל ופגע בנו, הוא בכל זאת גרם לי רגע אחד הכי גדול של אושר.
"אז למרות שזה לא פופולרי, גם אותו אני אוהב ושונא. ככה זה, כשאתה גר באזור הזה, אתה לומד שאי אפשר להסתכל על הכל מזווית צרה אחת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו