"לגמור את החיים בגלל כדורגל": ההורים של האוהדים הקיצוניים מפחדים מהעתיד

כל ניסיון לאפיין את ה"אולטראס" הישראלים נדון לכישלון. חלקם מגיעים מבתים אמידים, חלקם ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. יש כאן שומרי מסורת וחילונים גמורים, מזרחים ואשכנזים, ערבים ויהודים. כאלו שגדלו בבתים נורמטיביים, וכאלו שגדלו בבתים בלי אבא או אמא.

פשוט אל תנסו לאפיין. גם אם בדרך כלל ההנהגה, כמו בכל העולם, היא בגילי 30 פלוס והחבר'ה הפעילים הם צעירים יותר, מי שחושב שלילד שלו זה לא יכול לקרות כדאי שיקרא את העדויות של ההורים המובאות כאן.

הם כמובן מתראיינים בעילום שם, גם כי הם מתביישים, אבל גם משום שהם פשוט מפחדים מהילדים שלהם. מה שמצטייר מבחוץ כפעילות של חסמב"ה למבוגרים, נלקח הרבה יותר ברצינות כשהילדים שלך מעורבים בזה.

תשאלו למשל את ק', בשנות ה־50 לחייו ממרכז הארץ, נשוי פלוס שניים. מצבו הכלכלי מצוין, מעולם לא החסיר דבר מילדיו, ולמעשה הוא זה שלקח אותם למשחקי קבוצתם האהודה מדי שבת והכניס אותם לטירוף הכדורגל.

"בגיל 16 הכל התהפך. הילד הבכור נהיה אלים יותר ויותר", ק' מספר, "גיל התבגרות קלאסי. את הפורקן שלו הוא מצא בקרב החברים שלו ל'אולטראס'. כלומר בשבתות הוא כבר לא יושב לידי אלא עם האוהדים השרופים. אחר כך התחיל בלאגן עם המשטרה, והוא הפסיק ללכת לבית הספר.

"מצד אחד, אני לוקח אחריות כי אני הבאתי אותו לכדורגל; מצד שני, אני לא יכול להגיד שמה שקרה לו זה בגלל הכדורגל. הוא פשוט מצא מפלט אצל אנשים שמקבלים אותו כמו שהוא ולא שופטים אותו.

"בזמני, ילדים ברחו לשמוע רוק כבד ואמרו עליהם שהם מאמינים בשטן. אני חשבתי שהכדורגל זה אותו דבר, אבל טעיתי. אני מחכה לרגע שהוא יבין שללכת מכות בגלל כדורגל זה מטומטם, אבל כרגע אנחנו מתעסקים בזה שקודם כל יחזור ללימודים וגם למסלול של החיים".

א' מת"א הוא אוהד שרוף של אחת מקבוצות העיר כבר שנים. את הילדים הוא רשם בגיל צעיר למועדון הכדורגל של הקבוצה והכניס אותם לאהבת חייו, במה שכמו תמיד התחיל בפעילות משפחתית של אבא עם הילדים בשבתות.

"בגיל ההתבגרות הם לא ישבו לידי, וזה לא הדאיג אותי. סמכתי עליהם, גם כשעברו לשבת עם האוהדים השרופים. אמרתי לעצמי שמה אני יכול לעשות, הם בני 18 וקשה להשתלט עליהם. אחר כך ידעתי שהם באולטראס, אבל הילד שנכנס יותר לעניינים אמר לי שהוא רק מצייר תפאורות ולא מעבר לכך. להפך, הוא עסוק בפעילות חברתית עם האולטראס, פעילות שהיתה הכי רחוקה מאלימות".

אבל האמת היתה שונה. אחרי דרבי אחד א' קיבל טלפון מהמשטרה - הילד עצור באבו כביר באשמת תקיפת שוטר במשחק כדורגל. "הגעתי וידעתי שאני חייב לעשות מעשה. נתתי לו סטירה מצלצלת, שיחשוב שהשתגעתי, ובעיקר אלה שמסביב יחשבו שיש לו אבא משוגע.

"אם הייתי נכנס ומרחם עליו - לא היה לו סיכוי עם עצורים אחרים, שרואים ילד תל־אביבי שמשחק אותה גבר. הילד נרגע מאז, אבל עדיין נוסע לכל המשחקים. להגיד לך שאני ישן רגוע בלילה? התשובה היא לא, אבל הוא כבר בגיל שאני לא יכול לשלוט על החיים שלו. אם הוא רוצה להרוס אותם, בבקשה.

"אני לא מאשים את הכדורגל בזה שהחיים שלו מתבזבזים. אם הייתי אבא יותר מעורב כשהיו קטנים, נוכח יותר, אז הם לא היו מוצאים מפלט אצל אנשים אחרים כמוהם, שרוצים להרוס לעצמם את החיים בגלל כדורגל. הייתי צריך לעצור את זה בגיל צעיר ולהיות אבא כמו שאבא צריך להיות, אבל התעוררתי מאוחר מדי".

ע' מראשל"צ מספר סיפור דומה. "אני מקבל טלפון שהילד שלי בתחנת משטרה בעקבות ההתנהגות שלו במגרש כדורגל. הלב נפל לתחתונים. ידעתי שהילד הולך לכדורגל, אבל תמיד הוא אמר שהוא רק בתפאורות - אמרתי, נו זה יעבור לו", ע' מתאר ומכה על חטא:

"אני מאשים את עצמי, נרדמתי בשמירה, לא התעניינתי באמת במה שהוא עושה. אומרים לי שאין לי מה לכעוס, כי בגיל 18 זה כבר מאוחר וזה יעבור. אבל לאנשים קל להגיד, הם לא קיבלו טלפון מהמשטרה שהבן שלהם עצור, ועוד בגלל כדורגל. אשתי ואני בכינו שעות שהגענו למצב הזה".

יש לציין שרוב אוהדי הכדורגל המשויכים לארגוני האולטראס הם ללא עבר פלילי. גם מי שנעצרים לעיתים בגלל אלימות במגרש כדורגל הם אלה שזה המפגש הראשון שלהם עם החוק, והוא כמובן טראומטי.

"הרבה ילדים משחקים אותה גברים, רוצים להראות לחבר'ה שהנה הם תקפו שוטר. אבל אז בזינזאנה הם בוכים ומבקשים להשתחרר", מספר דובר של קבוצה בליגת העל, "שם לבד הם מפחדים, ואם הם מבית נורמלי אז הכי מפחיד אותם שההורים יגלו".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הוא מסכם: "רוב האוהדים הם כאלה, גם המשויכים לאולטראס. המיעוט של האולטראס הם אנשים שגמרו את החיים שלהם בגלל כדורגל, עם תיקים במשטרה ואלימות באופן קבוע. אותם כבר אי אפשר להציל. הם בדרך כלל גם בלי עבודה קבועה והסוף שלהם ידוע מראש. כואב לי על ההורים שלהם, אך לפעמים ההורים אשמים במצב הזה לא פחות מהילדים".