כשיצאתי אתמול בלילה מאצטדיון ואנקדורף בברן ראיתי לא מעט אוהדי מכבי חיפה. הם היו מאוכזבים, כמובן, אחרי ההפסד 3:0 ליאנג בויז. אבל הם לא היו שפופים. גם לא שמעתי תגובות עצבניות במיוחד, הייתה שם השלמה.
כמובן שזה לא מדגם מייצג, אבל התחושה שלי היא שבמכבי חיפה קיבלו בהבנה את מה שקרה אתמול בשוייץ. גם האוהדים וגם בקבוצה עצמה. ובאופן טבעי זה קשור להשוואות למה שקרה בעונה שעברה. בכל המובנים.
דיווח מיוחד של שליח "ישראל היום" מברן לקראת משחקה של מכבי חיפה // ליאב נחמני
לפני שנה מכבי חיפה חזרה לליגת האלופות אחרי בצורת של 12 שנים. זה המון זמן. לכן האופוריה בסיום המשחק מול הכוכב האדום בבלגרד הייתה באמת יוצאת דופן. זה היה רגע היסטורי אמיתי, מבחינת השחקנים, מבחינת יעקב שחר, מבחינתו של המאמן ברק בכר ומעל כולם, מבחינת האוהדים.
נכון שלהעפיל לשלב הבתים בפעם השנייה ברציפות היה יוצר תקדים היסטורי, אבל אם זה היה קורה, אני מניח שמפלס ההתרגשות היה נמוך יותר.
ויש דבר נוסף. בעונה שעברה מכבי חיפה יצאה לגומלין בבלגרד עם יתרון 2:3 מהמשחק הראשון. הייתה באמת תחושה שהולכים לעשות את זה.
הפעם זה היה שונה. כולם הבינו שאחרי 0:0 בסמי עופר היתרון נמצא בצד של אלופת שוויץ, שלא הפסידה במגרשה הביתי למעלה משנה. ולכן רוב האוהדים הגיעו לברן עם תקווה, אבל גם עם הבנה שהפעם זה יהיה הרבה יותר קשה מאשר בשנה שעברה מול אלופת סרביה.
גם מסיבת העיתונאים עם המאמן מסאיי דגו התנהלה באווירה שלווה. לא הייתה השתלחות של התקשורת במאמן הצעיר, שאפילו חייך פה ושם.
אז נכון שדגו רצה בכל מאודו להגיע לליגת האלופות, אבל בסופו של דבר הוא המאמן שהעלה את הקבוצה לשלב הבתים של הליגה האירופית.
ובאמת, בלהט המשחק בברן ומיד אחרי שהוא הסתיים בהפסד ובאכזבה, קצת שכחנו שלהיות בשלב הבתים של הליגה האירופית זה הישג מכובד לכל הדעות. ומי שהביא את מכבי חיפה לשם זהו מסאיי דגו.
אסור לשכוח שברק בכר, גדול מאמני ישראל בכל הזמנים, הצליח להעפיל לליגת האלופות רק בניסיון הרביעי שלו. פעמיים הוא הפסיד בפלייאוף עם הפועל באר שבע, נגד סלטיק ונגד מאריבור, ועם מכבי חיפה הוא הודח בסיבוב המוקדם הראשון מול קייראט.
מסאי דגו נמצא רק בתחילת דרכו כמאמן ברמות הגבוהות. עד עתה הפלוסים אצלו גוברים על המינוסים. אם מכבי חיפה תעשה קמפיין מכובד בליגה האירופית, התבוסה 3:0 באצטדיון ואנקדורף תיזכר כאנקדוטה ולא הרבה יותר מזה. חכו להגרלת שלב הבתים מחר ותראו.
אם להיות כנים, יאנג בויז ברן קבוצה טובה ממכבי חיפה. לא בפער גדול, ובכל זאת טובה יותר. ויש לה גם מאמן מנוסה יותר, שכבר היה בעבר בליגת האלופות ויודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להעפיל לליגה הטובה בעולם.
לדגו אין את הניסיון הזה. אבל מה שהוא עבר בשבועות האחרונים ובעיקר בצמד המפגשים מול יאנג בויז, הוא חלק משכר הלימוד, מהניסיון שהוא צובר לקראת העתיד.
אבל יש עתיד רחוק ויש עתיד קרוב. והשאלה הגדולה כרגע היא איך דגו מחזיר את מכבי חיפה לקרקע המציאות, או במילים אחרות איך הקבוצה חוזרת לליגה, שמבחינתה תיפתח ביום ראשון בטדי מול הפועל ירושלים. כי זה כרגע הדבר החשוב ביותר.
