אוהדי מכבי חיפה הלכו בשדה התעופה וחיפשו בשיחות ביניהם שביב של תקווה לקראת הגומלין מול יאנג בויז ביום שלישי הקרוב בברן. חלקם תלו את הסיכויים בהרכבים או במערכים שבהם יעלה מסאי דגו, אחרים דווקא בשחקנים דוגמת צ'ארון שרי או דולב חזיזה, שצפויים לפתוח מול האלופה השוויצרית, אבל הוותיקים שבחבורה שואבים את התקווה מהעובדה שמתוך שלוש הפעמים שבהן הקבוצה שלהם העפילה לשלב הבתים בליגת האלופות - פעמיים הגומלין היה במשחק חוץ. בעלייה ההיסטורית בגראץ ב־2002 ואשתקד בהר הגעש של הכוכב האדום בלגרד.
ליאב נחמני, שליח "ישראל היום" לברן, בדיווח מיוחד לקראת פלייאוף ליגת האלופות
אגב, גם כשחיפה עלתה לשלב הבתים של גביע אופ"א עליו השלום, היא עשתה זאת אחרי 1:3 בחוץ מול ליטקס לובץ'. "אני זוכר ששידרתי את כל המשחקים הללו", סיפר הפרשן איציק אהרונוביץ', שמלווה את הקבוצה קרוב ל־30 שנה, "איך אפשר לשכוח את העליות. הקהל יושב בצד, בפינות, אבל שומעים אותו, אלה היו רגעים מיוחדים". ויש, כאמור, גם אוהדים ותיקים שהיו בכל פינה.
אחד מהם, ארי בירנבאום (63), תושב יקנעם, היה אף הוא בכל העליות של הירוקים לשלבי בתים באירופה, ואולי כי היה גם בכישלונות, הוא יודע לשמור על פרופורציות. "ב־2002 כל המשחקים היו בחוץ בגלל המצב הביטחוני", הוא נזכר, "אז אולי לא באמת התייחסנו למה שבחוץ ומה שבבית. בשנה שעברה היה יתרון של בית, וזה גם משהו. אני חושב שאפשר לעלות, אבל לא אסון אם לא נעלה. אני אשמח שזה יקרה שוב, כולנו נשמח, וברור שכיוון שזה קרה בעבר יש אמונה שזה יקרה לנו שוב".
עוד מוסיף בירנבאום: "אני בא למשחקים כי אני אוהב את זה. לא משתגע או יוצא מכליי, לא מתחבא אם מפסידים כי פשוט ראיתי הכל. עכשיו אני רוצה שוב, ואם לא? לא קרה כלום. הליגה האירופית מתאימה לנו יותר מאשר ליגת האלופות".
צפו בשחקני מכבי חיפה בסיור בעיר ברן שבשווייץ ליאב נחמני
"אחד מדביק את השני"
אלא שמרבית האוהדים לא רואים את הדברים בפרופורציות הללו. מבחינתם, יש כאן הזדמנות יוצאת דופן לעשות משהו חריג ולראות קבוצה ישראלית עולה שנה שנייה ברציפות לליגה הטובה בעולם. אשתקד ברק בכר עלה ב"מרקאנה" של הכוכב האדום ולחץ אותם בלי להתבייש. ב־2002 יצחק שום שמר על מערך התקפי מול שטורם גראץ גם כאשר הקבוצה שלו היתה בעשרה שחקנים, אחרי הרחקתו של יעקובו איגביני.
"זה נכון שהיו עליות בחוץ, אבל לדעתי אין יתרון לאף קבוצה", מסביר אהרונוביץ' ושם את האצבע על מה שלטעמו עשוי לעשות את ההבדל: "מה שחשוב זה האמונה. זה מה שקרה בגראץ, שם היו ג'ובאני רוסו, יעקובו, באדיר, ז'וטאוטאס, יניב קטן ואחרים. היה חומר גלם מדהים במכבי חיפה. גם בעונה שעברה היתה אמונה והיה גם הרבה מזל. במצב של 2:0 לסרבים, דניאל סונדגרן בעט כדור שטוח שנכנס משום מקום. זיהיתי שהשוער הסרבי חלש בכדורים שטוחים. מול יאנג בויז יצטרכו לזהות כל חולשה של היריבה, ומשם הכל אפשרי. כשהמזל איתך, גם מלך השערים של הכוכב האדום כובש שער עצמי לצד הלא נכון. בנוסף, הכל יקום וייפול על האמונה של השחקנים. כשיש אמונה, אחד מדביק את השני וזה בא לידי ביטוי".
לצד העליות האדירות במשחקי גומלין שנערכו בחוץ, היתה גם ההעפלה מול רד בול זלצבורג באצטדיון רמת גן (ב־2009). זה קרה אחרי ניצחון חוץ 1:2 ואז בבית כבר היה הרבה יותר קל. והיה גם המשחק מול גנק הבלגית, בחוץ, אחרי שוויון 3:3 בשני המשחקים, הירוקים הודחו בדו־קרב פנדלים אכזרי. ההיסטוריה מלמדת שהכל אפשרי מבחינת מכבי חיפה, באירופה או בזירה המקומית, פחות מהנקודה הלבנה - עוד נקודה שמסאי דגו והשחקנים שלו יצטרכו להביא בחשבון לקראת הגומלין בברן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו