בין ייאוש לתקווה. הנה, ממש עוד רגע נגמרת הפגרה, אבל עבורנו, האוהדים, העונה אף פעם לא נגמרת. אצלנו אין מועד לתום החוזה, אין העברות, גם לא השאלה או אופציות - אנחנו עם אותה קבוצה כל החיים. אין סעיף שחרור, טוב רק לחו"ל, לליברפול, לריאל או לבוסטון סלטיקס.
ובינתיים, בזמן שהשחקנים בהפסקת פנטזיה, אוכלים אננס מעץ באיי סיישל ומעלים סטורי עם סטודנטיות למשפטים מהמכללה למינהל בביקיני, אנחנו אוכלים סרטים, עם פנטזיות אחרות לגמרי - את מי הקבוצה שלנו תחתים. כותרת אחת מבטיחה את אלחנדרו כלשהו, בלם פורטוגלי בן 29 עם 67 הופעות בנבחרת נערים ב' של סלובקיה. החישובים מתחילים, עד כמה רחוק הוא יכול לקחת את מכבי ת"א שלי, בתקווה שהתשובה לא תהיה "מקום שישי".
ליתר ביטחון אתה עובר לאתר אחר, שם כבר מדווחים שגיסתו נשואה ליהודי והוא יקבל אזרחות ולא ייחשב לזר, אייל לחמן כותב בטוויטר שלאוהדי הכדורגל הישראלי הוא אולי זכור מהמשחק נגד עירוני קריית שמונה במוקדמות הליגה האירופית ב־2012, כששיחק במדי זלטה מורבצה הסלובקית והבקיע שער בנגיחה מהקרן. אתה כבר בשמיים, עובר למקור אחר, שם בדקו מול הקבוצה שלו, לוקומוטיב דסבדניה, והם לא מוכנים לשחרר אותו, אלא בהשאלה לחצי עונה.
זהו, התקווה הלכה לישון, ומאבדת הכרה בגלל "פוש" נחרץ: "מכבי ת"א ירדה מהפורטו־סלובקי בגלל פציעה בברך שהשביתה אותו כל העונה שעברה, כשהיה מושאל לקבוצה מהליגה השנייה בבלגיה". אבל אז מגיעה הידיעה שמרגיעה אותך: "אלחנדרו כלשהו במו"מ מתקדם עם הפועל ת"א". הייאוש הופך לחיוך כי ברור לך שהוא יכבוש שער עצמי בדרבי הראשון של העונה.
לפרק את הכיור. אין כמו האודישן שכל אוהד עושה לזר חדש. במשחק הראשון אתה כמו שופט קשוח בריאליטי עם תואר ראשון בפיזיולוגיה: מודד לו מהירות, אחוזי שומן, טכניקה, מנהיגות ורמת התאמה להיות ראש ממשלה. אבל אתה עושה לו הנחה: "משחק ראשון, תנו לו להתאקלם", למרות שבדקה השביעית איבד כדור שנגמר בשער חובה ובדקה ה־19 קיבל כרטיס אדום.
לצד זה, התפקיד הכי קל לבחון בו שחקן חדש הוא המגן. יש רק שאלה אחת: האם הוא יודע להרים כדור? מזה הוא הרי מתפרנס. הרי לא תשמע אינסטלטור אומר: "מצטער גברת, אני יודע לפתוח סתימות, לתקן פיצוצים, אבל בלפרק כיורים אני לא טוב".
חוץ מזה, אתה מצפה שיידע להוציא כדור חוץ ולעשות קצת הגנה, בטח אם משלמים לו 450 אלף דולר בשנה. אם לי היו משלמים כזה סכום, תאמינו לי שהייתי מתאמן כל היום בלהרים כדור, עד שהייתי עושה את זה ברמה של זינדין זידאן. כולכם הייתם עושים כמוני.
תכלס, כל זה לא משנה, כי בכל פתיחת עונה אני מתרגש, מתמלא בתחושות טובות, לצד חששות, כי ככה זה אצלנו האוהדים - אנחנו יודעים שנתבאס גם השנה, אבל יש ניצוץ של תקווה. לכולנו יש אותו. אפילו לאוהדי הפועל ת"א.
חור במכנסיים. כאוהד מכבי ת"א, הדבר שהכי מטריד אותי הוא שהמאמן רובי קין לובש מכנסיים קצרים במשחקים. מה זה הדבר הזה? הזוי. במשחק הכנה מול אורלנדו פיירטס הדרום־אפריקנית אמרתי "בסדר, משחק אימון". אפרטהייד. אחר כך ב־1:6 על ב"ש אמרתי "אוקיי, לא נורא, כולה גביע הטוטו", אבל אז הגיע המשחק בקונפרנס ליג - והוא עדיין עם המכנסיים הקצרים.
מלחיץ. לי זה מזכיר את ססאר מנדיונדו בהפועל או את ג'ון גרגורי בנצרת - בקיץ הם אימנו במכנסיים קצרים, אבל לא הגיעו לחורף, אז לא ראינו אם הם עוברים לטרנינג. קין, יא אירי מוזר, אני מקווה שתשבור את מחסום האופנה הזה.
