בשנים האחרונות רמת הזרים שנוחתים בישראל רחוקה מלהרשים. אבל בתוך כל ערימת השחקנים שמגיעה לארץ הקודש בעיקר בשביל טיול זמני, יש כאלה שתוקעים יתד, שעושים את הקבוצות שלהם ליותר טובות, והופכים לאהובים מאוד בקהל - שחקנים מצוינים שמשאירים חותם ונכנסים לדפי ההיסטוריה של ליגת העל.
לאור השיח סביב הבלמים המובילים שהגיעו לישראל, דירגנו את חמשת הטובים ביותר בשנות האלפיים. המיקום נקבע על פי רמת ההשפעה על הקבוצה, ההישגים והחיבור למועדון.
*
מקום 5: מוראד מגמאדוב (מכבי פ"ת, 1995-2013)
תארים רבים וגדולים לא היו למוראד מגמאדוב בישראל, אבל לא היה אפשר שלא לכלול את הבלם הרוסי־אזרי ברשימה הזו.
אם מחוץ למגרש מגמאדוב היה שקט, נעים ונחבא אל הכלים, על המגרש הוא היה רוצח שקט של התקפות, חכם בצורה מעוררת התפעלות, טכני, נוגח נהדר ועוצמתי. הוא לא פחד לשאוג על חבריו אם עשו טעויות קשות וגם לחבק.
את כל זה הוא היה עושה בזמן שהוא תסכל במרוצת השנים לא מעט חלוצים ששיחקו מולו. זאת גם הסיבה שרוב הקבוצות גדולות בארץ רצו להחתים אותו במשך השנים, אבל משפחת לוזון לא נתנה לו ללכת וידעה למה - וכך מגמאדוב המיוחד רשם את שיא ההופעות בקבוצה אחת בליגת העל על תקן זר (481).
כשהוא היה בשיאו, מועדון שלם פרח, כשהשיא היה ב־2005, אז עזר למלאבסים לסיים במקום השני בטבלה ולעלות לשלב הבתים בגביע אופ"א, אחרי תצוגה בלתי נשכחת מול פרטיזן בלגרד בגומלין בחוץ (ניצחון 2:5 מדהים).
הופעות: 481; שערים: 7; בישולים 5; הישגים: 2 גביעי הטוטו
מקום 4: עבדולאי סק (מכבי חיפה, 2022 עד היום)
כשבוגדן פלאניץ' הודיע בקיץ האחרון להנהלת מכבי חיפה שהוא רוצה להתקדם ולעזוב אחרי שתי אליפויות רצופות לכסף הגדול של איחוד האמירויות, היו לא מעט חששות בצד הירוק של הכרמל.
אבל אז, בזכות מערך הסקאוטינג האדיר של גל אלברמן, עבדולאי סק נחת בישראל. הוא קיבל את המקום ב־11 כבר לאחר כמה ימים מול בנפיקה, במשחק הראשון בליגת האלופות, ודי מהר השכיח את הסרבי שהיה אהוב מאוד בסמי עופר.
בניגוד לקודמו בדירוג, לא היה צריך זמן רב כדי להבין שסק הוא אחד הגדולים שהיו פה. כוח פיזי אדיר, מהירות, משחק ראש נפלא שסידר לו צמד בחוץ מול פ.ס.ז' של ליאו מסי, תיקול קלאסי - ורשימה מפוארת של שחקני התקפה שלא הצליחו לעבור אותו השנה, מכניסים אותו בגאווה לרשימת הטובים ביותר. עם אליפות ירוקה נוספת בדרך הוא כבר חלק אינטגרלי מההיסטוריה המפוארת של הירוקים.
הופעות: 33; שערים: 6; בישול: 1; הישגים: שלב הבתים בליגת אלופות.
מקום 3: דגלאס דה סילבה (הפועל כפ"ס, הפועל ת"א 2004-2011)
דגלאס דה סילבה הברזילאי החל את הקריירה שלו בישראל באצטדיון לויטה הצנוע, ואחרי ארבע שנים וירידת ליגה עם הפועל כפ"ס הוא עבר לאדומים מת"א.
במדים החדשים, לצד ואליד באדיר, הוא ביסס את עצמו כאחד הזרים האהובים אי־פעם בבלומפילד. זאת בזמן שהציג יכולת אדירה, מהירות, טכניקה שעזרה לקבוצה בהנעת הכדור תחת אלי גוטמן, חוזק פיזי אדיר, משחק ראש מרשים וחיבור מרגש לאוהדים ולישראל, בעודו לומד עברית.
לאחר שבעונתו האחרונה עלה עם האדומים לליגת האלופות וגם כבש נגד בנפיקה, הוא נמכר לרד בול זלצבורג תמורת 2.6 מיליון יורו, אבל משם לצערו הקריירה הלכה ודעכה בעיקר בגלל פציעות קשות.
הופעות: 205; שערים: 22; בישולים: 3; הישגים: אליפות אחת, גביע אחד, שלב הבתים באלופות.
מקום 2: קרלוס גארסיה (מכבי ת"א, 2012-2016)
אחרי שנים שחונות ולא מעט רגעים קשים, מכבי ת"א הבינה בקיץ 2012 שהיא חייבת לעשות מהפכה גדולה בראשותו של ג'ורדי קרויף, שהגיע כמנהל מקצועי עם הילה סביבו.
ההולנדי, שהגיע עם לא מעט קשרים באירופה ובעיקר בספרד, הנחית בארץ את קרלוס גארסיה, והלה הפך במהרה לאחד השחקנים החשובים ביותר בשושלת האדירה של הצהובים, שהשתלטה על ליגת העל וחגגה שלוש זכיות רצופות באליפות המדינה.
עם 185 ס"מ של קשיחות בלתי מתפשרת, הבנה אדירה של המשחק, חוזק, משחק ראש, חוכמה, חדות והרבה מנהיגות הפך גארסיה לתחנה האחרונה של הצהובים־כחולים ונכנס לספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי בכלל, ובקריית שלום בפרט.
הופעות: 159; שערים: 7; בישולים: 2; הישגים: 3 אליפויות, גביע אחד, גביע טוטו אחד, שלב הבתים בליגת האלופות.
מקום 1: מיגל ויטור (הפועל ב"ש, 2016 עד היום)
אחרי אליפות היסטורית, ראשונה בנגב זה 40 שנה, המאמן ברק בכר רצה לשדרג את חוליית ההגנה שלו בב"ש והנחית בישראל את הבחור הפורטוגלי החביב שעונה לשם מיגל ויטור. הבלם הקשוח, שגדל באימפריה של בנפיקה, הפך עם השנים לעוגן של הקבוצה הדרומית על המגרש ומחוצה לו.
ויטור הוא סמל של מקצוענות ושל עיר שלמה, שמאוהבת בו ומנשקת כל פיסת אדמה שהוא דורך עליה. הוא סבל במהלך השנים מלא מעט פציעות, חלקן לא קלות, אבל הדבר לא פגע במעמדו, כי תמיד ידע לחזור לעצמו.
עם משחק ראש אדיר, חוזק מנטלי וחוכמה הוא שימש מודל לחיקוי עבור חבריו לקבוצה, וכמאמן על המגרש היה בין הגורמים המרכזיים לשושלת בטרנר.
כמו לא מעט זרים ששיחקו פה ויטור התחבר לישראל, קיבל לפני שנה מעמד של אזרח והגיע עד לנבחרת, אולי במטרה לפתור את הבעיה הכי גדולה שלנו בדור האחרון. אם נצליח לעלות איתו ליורו 2024, מי יודע - אולי הוא גם ידליק משואה באחד מהטקסים הקרובים ביום העצמאות.
הופעות: 207; שערים: 20; בישולים: 8; הישגים: 2 אליפויות, 2 גביעים, גביע טוטו אחד, 3 פעמים אלוף האלופים.
