הכדור בידיים שלו, ושלנו: ברק בכר צריך לצאת מאזור הנוחות, ולעשות צעד אמיץ

1. כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, ההגדה של פסח, וגם הכדורגל הישראלי: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול.

החכם הוא ברק בכר, שהבין כי האתגר המקצועי שלו בארץ מוצה, וכדי להמשיך להתפתח מקצועית ואישית הוא בודק אפשרויות לאימון קבוצה מעבר לים. אם אכן יש באפשרותו לעשות זאת, מבחינת התארגנות משפחתית למעבר לחו"ל, הרי שמדובר בצעד אמיץ.

בארץ בכר נחשב כבר למאמן הטוב ביותר ואין פסגה שלא כבש. מעבר לחו"ל יציב מעליו סימן שאלה מחודש, שהרי זו התחלה חדשה במקום זר ולא מוכר. מבחינת בכר זו יציאה מאזור הנוחות אל הלא נודע, הרפתקה, ובהחלט יש כאן סיכוי אמיתי להתפתחות אישית.

ה"רשע" הוא מכשיר ה־VAR, שמאז שנכנס לשימוש מונע מאיתנו שמחה עוצמתית, מהירה ואותנטית אחרי הבקעת שער. הבדיקה אחרי כל שער שמובקע היא חשובה, וברור שהמערכת הזו הכרחית, אבל התפרצות השמחה כבר לא כשהיתה אלא בעירבון מוגבל ומחכה לאישור של שופטי המסך. ואולי זה דווקא טוב, שהרי אנו לומדים שמחה מאופקת מה היא.

התם הוא שופט הכדורגל, שפוסק פסיקה ונקרא אל ה־VAR כדי לבחון את החלטתו מחדש. באותם רגעים השופט שואל את עצמו שאלת תם - האם צדק, ולרוב נאלץ להודות בטעות.

אחרון חביב הוא זה שאינו יודע לשאול, והוא מייצג את כל מי שלא יודע לשאול את עצמו במה טעה, שהרי גם העוסקים בכדורגל טועים לפעמים, ורק על ידי הבנת הטעות אפשר לתקן, להתפתח ולגדול.

2. חג הפסח שבא עלינו לטובה מביא איתו את הצורך לבער את החמץ, ואולי כדאי שגם בכדורגל הישראלי יעשו מצוות ביעור חמץ לאלימות. ארגוני האוהדים חייבים להוביל לכיבוד הדדי ולא לשנאת האחר.

אפשר גם לוותר על חלק נכבד מהשיח התקשורתי, שלעיתים גולש למחוזות של פגיעה אישית. הבעיה היא שהאלימות מקבלת תנופה בכל פעם שיש תופעות קיצוניות במגרש עצמו, אצל המאמנים והשחקנים.

בשבת האחרונה, למשל, ידידי שלומי דורה, מאמנה של עירוני נס ציונה, ירד למחצית כשבדרך הוא בעט בעוצמה בצידנית שעמדה ליד הספסל. אני מבין את התסכול שהיה לדורה אחרי החלטתו של שופט המשחק עידן לייבה להוציא כרטיס אדום למוחמד אוסמן, אבל מה המסר לאוהד המתוסכל שיושב ביציע? ומה על שחקני הפועל ב"ש ומכבי חיפה, שיצרו מהומה אלימה בסיום המשחק בין הקבוצות? מה הם יגידו כשתהיה מהומה בקהל, ועל סמך מה הם יוכלו להוות דוגמה להתנהגות ראויה?

משחק הכדורגל הוא לא חד־ממדי, ואפשר להנחיל דרכו ערכים חברתיים נוספים מלבד המרדף אחרי הניצחון. אימוץ ערכי הספורט, הכבוד ההדדי וההנאה מהמשחק הם התוצאות שאליהן אנו צריכים לשאוף.

3. כשעם ישראל יצא ממצרים הוא נתקל גם בקשיים, שהרי מסע במדבר הוא לא קל, והיו שביקשו לחזור לחיי העבדות.

העוסקים בכדורגל תחרותי ניצבים גם הם מול קושי, מול ביקורת תקשורתית, מול קהל מתלהם וללא יציבות תעסוקתית. כל שחקן ומאמן כדורגל צריך לדעת לתעל את הקושי לכדי אתגר ברמה האישית.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הקושי הוא מתנה והוא מאפשר לנו ללמוד על עצמנו. בכדורגל היציאה מעבדות לחירות מגיעה מתוך הבנה שמותר להפסיד ושהאתגר האמיתי הוא לעשות כמיטב יכולתך.