כמה שנים לא חיכיתי לבדוק במוצאי שבת כמה־כמה הסתיים המשחק של בית"ר ירושלים. ואף שבאופן אישי, כשומר שבת, מבאס אותי שלא יכולתי לראות מקרוב את הקבוצה במשחקה הקודם בשבת, ולא אוכל לצפות באהובתי הבית"רית גם בשבת הקרובה - קשה ולא נכון להתעלם מהתמונה העוצמתית שיצאה מהמשחק האחרון בשבת בצהריים נגד נס ציונה בליגת העל.
הקומפוזיציה של הורים מגיעים עם ילדיהם לאצטדיון טדי בשעה נורמטיבית, מראה צהוב על גבי שחור שיש דרישה למוצר, ושמגיע גם למי שבעניין ליהנות מכדורגל בשבת. כך היה במשחק הקודם, ולהערכתי כך יהיה גם בשבת הקרובה - אלפי משפחות יבואו לראות את הקבוצה, אולי המלהיבה בליגה, זאת שבמשחקים שלה נכבשים הכי הרבה שערים. יימכרו כרטיסים רבים שיעזרו למועדון בטווח הארוך, וכן, יהיו גם לא מעט אנשים, בדיוק כמוני, שיתבאסו במידה, ויעבירו את המנוי לחבריהם הבית"רים שאינם שומרים שבת.
בית"ר של העונה משחקת כמו פעם, מחזירה לקהל את טעם העבר, ובמועדון האמוציונלי ביותר בישראל לא יכול להיות שקט באמת, אז עד שהקבוצה נראית טוב ויש רכש, וישנה כימיה בין השחקנים לבינם ובין השחקנים לקהל - מגיעה אלינו "סערת השבת".
במועדון היחיד בעולם שבו יש מניין קבוע לתפילת ערבית ביציע בטדי, ושיר העידוד מספר אחת של האוהדים הוא "אנחנו מאמינים בני מאמינים", כדורגל בשבת הוא לא עניין של מה בכך. ובכל זאת, ועל אף האינטרס האישי שלי כשומר מסורת, אין להתכחש להיקף האוהדים, ובעיקר הילדים שמגיעים ויגיעו למשחק בשבת הקרובה בטדי.
אני מציע, כמחווה של סולידריות ורצון טוב, בימים שבהם הכל "איתנו או נגדנו" ויש דיכוטומיה אגרסיבית בכל נושא שהוא, לייצר פתרון מוסכם לכתחילה, ככל שהמועדון יכול להשפיע על המנהלת - לקבוע עד 10% מהמשחקים בשבת בשעה מוקדמת, ואם ניתן - שזו תהיה שעה שבה יוכלו שומרי השבת לפחות ליהנות מחלק מהמשחק או מהמשחק כולו בצפייה דרך המסך.
זמן לאחדות ולפשרות. בברכת אליהו הנביא זכור לטוב, וגם ניקולסקו זכור לטוב.
