הפעם נתחיל מהשורה תחתונה: מכבי חיפה שלנו צובעת את העיר בירוק ומנצחת במלחמה ספורטיבית בין שני המועדונים על כר הדשא וזה מה שחשוב.
רוני לוי, כמו רוני לוי, הגיע עם טקטיקה ברורה והיא לסגור את המשחק עם עשרה שחקנים מאחורי הכדור שעושים הגנה ואז לצאת להתקפות מעבר על מנת לנסות לעקוץ אותנו.
ברק בכר והצוות המקצועי עברו עוד מוקש ומשלושת המשחקים מליגת האלופות עד פגרת המונדיאל, מכבי רושמת עוד ניצחון ועוד מוקש שהצליחה לפרק בדרך למשחק ביתי נגד הפועל תל אביב.
על אף העייפות הניכרת ורצף משחקים כל ארבעה ימים בכר עלה עם ההרכב הכי חזק שעמד לרשותו כשהעדיף להמשיך עם סק על פני דילן שמחלים מפציעה. חסרונו של סונדגרן משפיע מאוד על האגף הימני. רז מאיר ששב מפציעה ארוכה עדיין רחוק מלהיכנס לנעליו הגדולות של השבדי.
נטע לביא הפך להיות מפלצת במרכז המגרש, ואין ספק שהוא חטף בשתי ידיו ורגליו את ההזדמנות להיות המנהיג הבלתי מעורער במרכז השדה ומי שסוחף את מכבי לעוד עונה מופלאה.
אווירת חג בחיפה עם 23 אלף ירוקים ועוד ששת אלפים אדומים מסתיימת לשמחת כולנו בקרב אך ורק על כר הדשא, ולא לפני או אחרי המשחק בין מחנות האוהדים על אף המתח העצום שנוצר מאז גניבת הציוד של האולטראס הירוק.
מי שראוי למילה פחות טובה זה השופט שלא שלט בנעשה על כר הדשא ושרק לא מעט שריקות תמוהות. איגוד השופטים חייב להעלות את רמתו ולתת לנו הקהל אפשרות לראות משחק שוטף ולא לעצור על כל תיקול כזה או אחר.
לסיכום, מכבי שלנו ממשיכה לעשות חיל, לתת לנו גאווה ולדהור לאליפות שלישית ברציפות. פגרת המונדיאל מגיעה לנו בזמן וזה הזמן לרענן את השורות, לצרף 3-4 שחקנים לקראת חלון העברות הקרוב ובמיוחד להעניק לשחקנים מנוחה אחרי מסע ארוך וקשה באירופה ובליגה.
מכבי חיפה ראויה לציון לשבח כשהצוות המקצועי עם השחקנים עמדו במטרה העיקרית הראשונה שלהם העונה והיא לצאת לפגרת המונדיאל מהמקום הראשון שכל כך ראוי לנו. הפנים ליום ראשון בתקווה לעשות עוד ניצחון ועוד צעד קטן בדרך לעוד עונה גדולה.
