השער היפה ביותר במשחק היה זה שלא נכבש

כשהלכתי לבית הספר שאלו אותי: "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" וכתבתי "אוהד של קבוצה שלא סופגת גולים". אמרו לי שלא הבנתי את המשימה, אמרתי להם שהם לא מבינים את החיים. השער הראשון אמש באצטדיון בלומפילד נכבש על ידי ברזיל 2002, השער השני הובקע על ידי רוברט לבנדובסקי והטיל בשער השלישי שייך לפדריקו ואלוורדה. ועדיין, השער היפה ביותר במשחק היה זה שלא נכבש. אין תחליף לשער נקי.

אם מכבי הייתה עומדת היום לראיון עבודה ונדרשת לענות על שאלות כמו "ספרי לי קצת על עצמך", אין לי בכלל ספק שמשחק ההגנה הוא זה שהיה עומד בפרונט. הוא בטח היה עולה שוב כאשר הייתה עולה השאלה "מה הן התכונות הבולטות שלך"?. קצת משונה להגיד את זה על קבוצה שכבשה 25(!) שערים, אבל בעיניי, זה הסיפור. בשבעה מתוך תשעה משחקים הרשת לא זזה. ואם כבר הספקנו לשכוח אחד (או יותר) מהשערים שכבשה, כולנו עדיין מצולקים מהשלושה שספגנו. אשרינו שזכינו.

• לכל העדכונים על מכבי תל אביב והכדורגל הישראלי >> לחצו כאן.

זה היה ערב של חילופי תפקידים: את התופים שנעדרו מהיציעים החליף דריק לוקאסן שתופף בקצב מושלם על הגב של שחקני ההתקפה של נתניה וזכה למחיאות כפיים בכל מהלך, כזה שמקבל ילד חמוד שמביא כדורים. את קור הרוח של הקבוצה שאב הקהל, שכבר בדקה ה-12 הבין שהיום זה שלנו. נותר לי רק לשער, שאת הבמות שפורקו בשער 11, מכינים כבר לטקס כדור הזהב של אוסקר גלוך.

בכנות, זה היה קל, אפילו קל מדי. בשלבים מסוימים של המשחק נדמה היה שמאור קנדיל (המצוין) מתאמן לקראת טורניר הפוצ'יוולי בקיץ ושפארפה עובד על סרטוני דריבלים לסטורי באינסטגרם. אפילו החרופ של מכבי לחצי שעה במהלך המחצית הראשונה לא עזר לנתניה, שלא דומה לקבוצה של העונה הקודמת, ונראה שההתמכרות לאוויר פסגות עשה לה מאד רע.

המחצית השנייה שוחקה לפרוטוקול בלבד, וביציעים זה הרגיש כמו פרק הזמן שבין תפילת מנחה לערבית: אנשים מתעניינים לשלומם של אחרים, מחליפים חוויות ובדיחות, מדי פעם מנשנשים איזה משהו מהמזנון. "מזל" שנפסל הגול של יובאנוביץ' ונתן לנו סיבה לכעוס על משהו. האוטופיה הייתה מוגזמת.

בשקט בשקט, הכוכב של הקבוצה, זה שעומד על הקווים עם הידיים מתחת לבתי השחי ונותן הוראות, לוקח אותנו למסע בזמן אל הקדנציה הקודמת שלו. כמו אז, פיזור השערים בין השחקנים רחב, כמו אז, נעשות לא מעט רוטציות בלי שהאוהדים יבינו, וכמו אז, היו שהתלוננו שזה טקטי מדי. עוד "כמו אז" אחד ואני יוצא שלמה ארצי. בקיצור הבנתם. נקווה שזה ייגמר בצורה זהה.  

חוזרים אל המקום הראשון. הנדנדה בינינו לבין חיפה בעיקר חשובה בפן המוראלי. תמיד כיף להיות בפסגה, אין בכלל שאלה, אבל כל עוד זה כל-כך צמוד אין לזה משמעות אמיתית בשלב הזה של העונה. ממילא אין זמן להתעייף בפרק הזמן הקצר שנותר עד הפגרה, וממילא הליגה הזאת תתחיל מחדש לחלוטין אחרי המונדיאל.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

הלאה. נראה לי שכבר סיימנו את הטירונות, ואפשר להיגמל מיציאות שבוע - שבוע המרגיזות האלה. הגיע הזמן שנתחיל לדפוק שעון גם במשחקי חוץ. ההבדל בין התצוגות בבלומפילד לבין הג'יעג'וע במשחקי החוץ עמוק מדי. במבחן הבא בטרנר, מכבי של איביץ' לא צריכה לספק "הצהרת כוונות", היא פשוט צריכה להיות היא עצמה.