הטוב והמדאיג - הפועל ב"ש ואליניב ברדה – מכבי נתניה ובני לם
בסיום המחזור השלישי, כשהפועל ב"ש ומכבי נתניה היו אחרי ניצחון על בית"ר ירושלים ושני הפסדים, שניים מהמאמנים הבולטים בעונה שעברה עמדו למבחן חשוב. חודש וחצי לאחר מכן, נראה שאחד מהם צלח אותו ובגדול, והשני נראה אובד עצות.
הרבה מחמאות מגיעות לאליניב ברדה. נכון, הקבוצה שלו עדיין לא מצליחה לייצר כדורגל איכותי לאורך פרקי זמן ארוכים וברוב המשחקים המחציות הראשונות שלה לא טובות, אבל הוא מנהל נהדר את המשחקים, עושה חילופים נכונים ומה שהכי חשוב מבחינתו – יש לו חיבור מצוין לשחקנים והוא שולט בצורה מרשימה בסגל.
ברדה הצליח לחזור פעמיים מפיגור בבלומפילד, לנצח קרב חפירות מול סכנין ולעשות מהפך מרשים מול נתניה, כשבשני השערים השחקנים המחליפים שלו מבקיעים. הניצחונות הללו נותנים למאמן וקבוצתו הרבה אוויר לקראת עומס המשחקים הקשה שיש להם עד לפגרת המונדיאל.
מנגד, בני לם נראה אובד עצות. אחרי ההצלחה הגדולה בעונה שעברה, נתניה הייתה בטוחה שהיא פיצחה את השיטה ולא הגיעה לעונה עם תוכנית ב' במידה ומשחק הלחץ שלה לא יעבוד והתוצאות לא יגיעו.
משחק לחץ בנוי על ביטחון, תיאום מושלם ואמון. אם גורם אחד בשרשרת מפספס, הכל נופל. אחרי התבוסה בחיפה, שנגרם גם בגלל חילופים לא טובים וההפסד הביתי להפועל ת"א, נתניה איבדה את הביטחון ומשם היא לא מצליחה להתרומם. ללם יש בעיה עם שני המגנים. הארטהרץ לא אינטנסיבי מספיק הגנתית, ג'אבר חסר ביטחון התקפית וקונסטנטין מתקשה בהגנה. בנוסף, הקישור לא תורם מספיק למשחק ההתקפה והתלות ביכולת האישית של טוומאסי גדולה מידי. נתניה חייבת לשנות דיסקט, לחזור לפשוט ולבסיס ולהתאים את השיטה למצב השחקנים.
במובן מסוים, לם צריך לקחת דוגמא מזיו אריה. מאמן שעשה חושבים בקיץ, התאים את העקרונות לקבוצה (לא מניע כדור בכל מחיר, מקבל באהבה הגנה בשליש מרכזי ומשחק על מעברים ועושה שינויים תוך כדי משחקים), ומוצא את עצמו כמאמן הבלתי מנוצח היחיד בליגת העל העונה. לנתניה יש את הכלים לצאת מהמשבר, עכשיו רק צריך לדעת איך משתמשים בהם בצורה שונה ומחזירים את הרכבת למסילה.
הרע – בית"ר ירושלים
ב-16 לינואר 2020, אירחה בית"ר ירושלים בטדי בשמינית גמר גביע המדינה, את נציגת הליגה הרביעית, בני ריינה. האורחת החזיקה קצת יותר ממחצית, אבל הפסידה 3:1 בסוף הערב (קריאף, זרגרי ואור זהבי עלו בהרכב של רוני לוי). אין בן אדם אחד בכל כדור הארץ שדמיין באותו יום, שפחות משלוש שנים אחרי אותו משחק, ריינה תפגוש את אותה בית"ר בליגת העל, תנצח ותעבור אותה בטבלה.
בית"ר ממשיכה להראות רע ולספוג ללא הפסקה. בעמדה הכי חשובה, השוער, איתמר ישראלי הוא ברירת מחדל וככה זה גם נראה. הוא אמנם עצר כדור עונשין מ-11 מטרים, אבל ספג שני שערים רכים מאוד בהמשך וזה מצטרף לשער שספג בדרבי. שני המגנים שלפניו גדלו כשחקני כנף ולא מצטיינים הגנתית (עמית כהן עם טעות קשה בשער השלישי), והחלק הקדמי מלא בצעירים מוכשרים שלא עומדים בלחץ.
הכי עצוב לראות את אביאל זרגרי, השחקן הכי מוכשר שגדל במחלקת הנוער של בית"ר ואפילו קיבל מרוטשטיינר הופעה בנבחרת הבוגרת. אבוקסיס ניסה להחזיר לו את הביטחון כשהעניק לו את סרט הקפטן, אבל זה לא עזר, אולי עשה את האפקט ההפוך, כשזרגרי גם גרם לפנדל לא מחויב וגם איבד כדור שהביא מיידית לשער השני של ריינה.
אברמוב אמנם הציל את הירושלמים מפירוק מחוץ למגרש, אבל לא בטוח שהוא מבין לאן הוא הגיע. בית"ר היא ממש לא בני יהודה, ואם הוא לא יכניס את היד עמוק לכיס בחודש ינואר ויחזק משמעותית את הקבוצה (לפחות 4 שחקנים עם אישיות וניסיון), גורלה יהיה דומה לקבוצתו הקודמת, ולא בשביל זה הוא ואבוקסיס הגיעו.
המחזור הבא - דרבי
במשחק העונה בסמי עופר, ולאדן איביץ' שם את עצמו במרכז. ההחלטה לקחת קבוצה בלתי מנוצחת, שהבקיעה 18 שערים בחמישה משחקים וספגה אחד בלבד ולפתוח לראשונה העונה במערך של 5:4:1 יהלום מאוד הגנתי.
עם רביעיית קישור שכולה מורכבת מקשרים מרכזיים/הגנתיים, ערן זהבי אחד בודד בחוד, כשעל הספסל מחכים חלוץ נבחרת סרביה, אחד הקשרים ההתקפיים הטובים בליגה בעונה שעברה והשחקן הכי מוכשר שגדל פה בדור האחרון, העבירה את הפוקוס מהדשא לקווים והפכה את המאמן הסרבי לסיפור של המשחק. ההימור שלו כשל, וברק בכר שניהל את המשחק בצורה טובה והחילופים שלו עשו את השחמט, ניצח לראשונה בקריירה שלו את המאמן הסרבי.
בצד האדום של העיר, חברו הסרבי של איביץ', סלובדאן דראפיץ', ערך את הבכורה שלו על הקווים מול הלהיט של הליגה, הפועל ירושלים. המאמן כצפוי פתח במערך החביב עליו, 4:4:2 יהלום, עם לחץ גבוה והרבה התלהבות.
הורגש שדראפיץ' אכן עבד הרבה בשבועיים הראשונים שלו על משחק ההתקפה (הפועל בעטה 22 פעמים לשער), עם מהלכי לחץ מוצלחים ותבניות התקפה נאות, אבל פחות שם דגש על משחק ההגנה, ששם נמצאת הבעיה העיקרית של הפועל, גם ברמה האישית וגם ברמת התאום ההגנתי.
המשחק הזה רק הדגיש כמה הסגל של הפועל ת"א לא מאוזן. אדי גוטליב בכושר אישי רע וחוסר הביטחון שלו הופך אותו למהוסס ולא החלטי בהחלטות ההגנתיות, גיא בדש התעלל באבו דוסו (8 דריבלים במאה אחוזי הצלחה במחצית הראשונה), ובן ביטון נראה מנותק מהאירוע ובשני השערים הראשונים שבר בצורה בוטה את קו הנבדל. בסוף, עם כל הכבוד למשחק התקפה אטרקטיבי ולחץ, הבסיס זה קו הגנה וקשר אחורי וכשזה לא קיים, אי אפשר לנצח.
הבעיה של דראפיץ' שבשני הוא פוגש קבוצה זועמת, עם מאמן שיבוא לעשות תיקון וסביר להניח שיעלה עם הכלים ההתקפיים הכי איכותיים שלו. יהיה מעניין לראות איך דראפיץ' ייגש למשחק. האם יינטוש את מה שעבד עליו בשבועיים הראשונים ויעבור למערך יותר מבוקר, כדי לשמור על קו ההגנה, או ינסה לשחק פתוח, כשהוא לוקח בחשבון שזה יכול להיגמר בהתרסקות, מה שיהפוך את המשך הדרך שלו למאתגר שבעתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו