אחרי המשחק נשארתי לשבת ביציע דקות ארוכות, בלי חשק לקום, בלי חשק לדבר, מחפש כוחות לקום ולצאת מהאצטדיון המקולל הזה שמאז השיפוץ לא באמת מרגיש לי כמו בית.
יום כיפור השבוע ולהנהלת הפועל תל אביב יש הרבה ממי לבקש סליחה. וקשה לי להאמין שיסלחו להם. מאמנים התחלפו והרכבים השתנו, אבל דבר אחד נשאר בהפועל - התנהלות רעה להחריד. שחקנים נמכרו ללא תחליפים ראויים, וההנהלה מנסה לרכב על גל ההצלחות של הנבחרות הצעירות עם זריקה למים העמוקים של שחקני נוער בלי מצופים.
מקצועית אין מה לדבר על המשחק, מקצועית אין מה לדבר על הקבוצה, הקבוצה נראית כמו אסופת ילדים במגרש אספלט ביסודי שהמורה המחליף לספורט זרק להם כדור ואמר להם להתחיל לשחק. אני כבר ראיתי סטודנטים שנגשים למועד ג׳ עם יותר חשק מאיך שהשחקנים של הפועל ניגשים אל הכדור.
והאמת? כבר נמאס לי לפזר האשמות, כל עוד הניסנובים יישארו בהפועל, יישאר רק השם של המועדון וגם את זה הם מצליחים לסדוק לאט לאט. אם מכבי תל אביב מנסה לשחזר את הסגל שלה מהאליפויות של איביץ', הפועל מנסה לשחזר את הסגל של בית"ר משנת 2019. מה שלא עבד בטדי לפני שלוש שנים, בוודאי שלא יעבוד גם אצלנו.
יש לנו דרבי עוד שבוע והאמת? אין לי כוחות נפשיים לזה. אומרים שהגלגל תמיד מתהפך בסוף, אבל כרגע הוא מוחץ אותנו למטה. אם מישהו רואה בטעות אור בקצה המנהרה, זה כנראה אור אוסטוינד או שחקן רכש ליגה ג' אחר שהניסנובים החליטו להחתים.
