עד הדקה ה-78', המשחק הדחוי בין מכבי חיפה למכבי נתניה ששימש למעשה כמשחק הפתיחה של האלופה לעונת 22/23, הלך כמעט כמו בתסריט הכי ריאלי שניתן היה לחבר עבורו: מכבי חיפה ללא חצי מההרכב הראשון מתקשה, מכבי נתניה לוחצת ונלהבת, מספר מצבים לשני הצדדים כשסכנת איבוד נקודות ופתיחת העונה עם פער ממכבי תל אביב מתקרבת להיות עובדה מוגמרת ככל שהשעון מתקתק.
ואז בוריס אינו הפיל את עומר אצילי ברחבה, ומאותו הרגע מי שנפלה היא דווקא מכבי נתניה, ולא בגלל אינו, אלא בגלל שעומר אצילי קם, והחליט שמשחק כדורגל לא חייב להיות כל כך מסובך. אפשר לכתוב, לומר ולהביע לא מעט דעות על עומר אצילי בכל המישורים בהם מביעים דעות על כדורגלן: באלמנט המקצועי, אפשר לדבר על עובדות — היו סקוררים גדולים ממנו, גם במכבי חיפה (אחד כזה, בגילו המתקדם, אפילו פתח בהרכב) וגם בליגה (אחד כזה אפילו חזר למכבי תל אביב הקיץ).
היו שחקנים מהירים יותר ממנו, דריבליסטים יותר מחוננים בהשוואה אליו, שחקני כנף יותר פיזיים ממנו ומוסרים איכותיים יותר. בפן שמחוץ למגרש, אפשר לומר בעדינות שהיו מוסריים ממנו, ואפשר לקבל את דעתם של אלו שחושבים שמקומו לא על המגרש. אבל על דבר אחד, בעיניי, אין ויכוח: אין שחקן שנראה כל כך לא מתאמץ כמו עומר אצילי. כאילו הכל בא לו בקלות. והיופי שאצילי, להיפך, דווקא מאוד מתאמץ – הוא יורד להגנה, הוא רודף אחרי שחקני היריבה, הוא מתקל ומחפש את השער בלי סוף.
הוא לא אחד שמהסס ללכלך את החלקים הלבנים של החולצה אבל כשנחה עליו הרוח, כשהוא מסובב כדור מהבלטה בימין לפינה השמאלית, זה נראה קליל כמו ללטף חתול רחוב. ואתמול, אחרי הפנדל זה בדיוק מה שקרה — אינו הפיל, ואצילי הקליל. אחד בראש, השני מהנקודה הלבנה, השלישי במסובבת אופיינית. ואם כל זה לא מספיק, וגם לא סחיטת הפנדל, אז אצילי הוסיף אסיסט נוסף עם הראש. סתם ככה, שיראה קל, כאילו כל מה שקרה עד הדקה ה-78' היה רק בדמיון שלנו ושל בוריס אינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו