"אוותר על השירה, רק תן לתת גול בבלומפילד": טור פרידה מצביקה פיק

עצוב לי מאוד, שמעתי את החדשות אתמול ונשבר לי הלב. צביקה ואני היינו חברים משנת 1982 וזה די נדיר אני חושב, להיות חבר צמוד של צביקה פיק.

הוא מאוד אהב כדורגל והיה לו קשר הדוק לענף, ונתתי לו חוויית עונג של כדורגל. הוא באמת היה חבר שהפך אותי כמעט לאיש סודו. הוא היה איש מאוד סגור שאכפת לו מכל דבר, אחד שאוהב את הפרטיות שלו למרות שבחוץ הוא נתן לכולם להרגיש אחרת.

הוא לא היה עצוב, הוא היה איש קשה לפענוח. צביקה החזיק בהומור מיוחד, מאוד חד, אבל ידע טוב מאוד איפה, איך ומתי לדבר. הוא ראה מהלכים קדימה, תמיד עמד על שלו ותמיד הגיע לו את הכי טוב.

לכולנו יש תקופות לא מזהירות ובחיים מגיעה השעה להתפשר, אבל הוא אף פעם לא היה כזה. אף פעם, ללא פשרות. הוא לא היה כישרון של כדורגל או משהו כזה, אבל תמיד אמר לי "אני אוותר על השירה, רק תן לי לתת גול בבלומפילד, אפילו להפסיק לשיר".

היינו משחקים יחד ותמיד עזרתי לו קדימה. הייתי מעביר את ההגנות ומשאיר אותו מול השוער. היינו משחקים בימי שישי על הדשא וקטרגל כמעט 4 פעמים בשבוע. הוא היה מתקשר בלילה ומתאר לי את הגולים שכבש. היינו חברים בנפש.

לצביקה היתה גאווה, הייתי אומר לו לפעמים די, והוא היה שומע מה שאני חושב באמת. הוא לא היה גמיש, הוא היה אומר "אני צביקה פיק" - ואני אהבתי את זה.

לפני שטסתי לחופשה הקיץ התכתבנו, והוא ביקש שכשאחזור נדבר ואולי הוא יקפוץ אלי לבולגריה. ידעתי שהוא לא במצב טוב והידיעה אתמול קרעה לי את הלב.

קשה להגיד שהיו לו הרבה חברים קרובים, אבל אנחנו הכרנו במשחק ראווה אחרי מלחמת שלום הגליל ומאז הייתי בא איתו להמון הופעות. היינו כמו אחים, הוא היה חלק מבשרי. הרבה מאוד לא פרגנו לו, גם בשיחות עם חברים שאלו אותי איך אני מסתדר איתו. עניתי שככה אני.

לא יקום בארץ עוד אמן בסדר גודל שלו, הוא היה גאון מוזיקלי ברמה מטורפת. הוא שלט בכלי הנגינה באופן אבסולוטי. מעט אנשים הכירו את צביקה כרוקיסט, אבל הוא התחיל ככה והיה מנגן לי לד זפלין וכאלה, ממש לא בדיסקו ולא באירוויזיון.

היו לו דרישות גבוהות, קודם כל מעצמו

צביקה היה אוהד שרוף של הכח ר"ג, הוא גם התחבר למכבי ת"א כי באופי הוא יותר מכביסט.

באותן השנים, היה לי משקל בהפועל יהוד. באתי למאמן נינו ברגיג וביקשתי שיצרף אלינו את צביקה. הצלחתי לשכנע אותו והוא בא להתאמן, זה יצר תהודה בכל הארץ. לרמה"ש היתה באותה תקופה קבוצה בליגה נמוכה מאוד, והם בחרו לכבד אותו בתור תושב העיר וכוכב הארץ. הוא בסוף גם עזר להם להשתדרג קצת.

ביהוד ממש הכנסתי אותו למסגרת האימונים, הוא היה רציני מאוד. בשבילו הכדורגל היה כל העולם.

לפני 30 שנה הוא הופיע בחתונה של אחי. היית צריך לשלם לו מיליארד דולר, והוא לא היה מגיע. בתקופת השיא שלו, כשזכה בזמר השנה, אין שום סיכוי שהוא היה מגיע. לצביקה היו דרישות גבוהות מאוד מעצמו, עוד לפני שדרש מאחרים. אחרי שאמא שלו עברה אירוע וזה הפחיד אותו פחד מוות, היו לנו המון שיחות על זה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אתמול איבדתי חבר נפש שאהבתי באמת.