בחודש ינואר ביצעה מ.ס אשדוד מיני־מהפכה בסגל. בין השמות שצורפו היה הבלם שחר פיבן, שאותו רצה עמיר תורג'מן לנוכח היכרותו עימו ממחלקת הנוער במכבי ת"א, ולאחר מכן כשאימן אותו בבית"ר ת"א/רמלה מהליגה הלאומית.
כשלושה חודשים מאוחר יותר, ואפשר לומר שפיבן הוא מההפתעות הנעימות של אותו חלון ההעברות. הוא תקע יתד ב־11 של אשדוד וייצב (יחסית) את חוליית ההגנה של קבוצת התחתית. בראיון ל"ישראל היום" נזכר פיבן (22) בהחלטה ששינתה כיוון לקריירה שלו: "עמיר מכיר אותי, בשיחה איתו הוא אמר, 'אתה שחקן ליגת העל לגיטימי ואני נותן לך את ההזדמנות'. הוא גם אמר לי שאני לא שחקן הרכב, אבל הבהיר שהכל תלוי בי. הצ'אנס שלי הגיע אחרי שאחד הבלמים שלנו הורחק ופתחתי מול מכבי חיפה, נגמר 0:0 ומשם פשוט המשכתי".
"היו לי הרבה מאמנים, אבל עמיר עיצב אותי כבן אדם", סיפר הבלם על הקשר המיוחד עם מאמנו, "היה חסר לי הקטע של 'אם אתה עושה משהו, אז עד הסוף'. את זה יש לעמיר בגדול. הקטע הזה באופי שלו שינה את הגישה שלי בכדורגל. אין אצלו אמצע, הכל עד הסוף, לא לוותר בחיים ולשמור על שער נקי. אלה דברים שהיו חסרים לי בתור שחקן נוער שעבר לבית"ר ת"א/רמלה".
במילים אחרות, אתה חייב לו את הפריצה שלך.
"מאמנים לא אוהבים לתת לבלם צעיר את המפתחות, תמיד מעדיפים זרים או ותיקים יותר. אני מודה לעמיר ולאשדוד שנתנו לי את ההזדמנות. לא פחדתי מזה שאשדוד היתה מתחת לקו האדום כי האמנתי בעצמי וידעתי שהפוטנציאל טוב. זה עוד שלב בהתבגרות שלי. זה משהו שרציתי וידעתי שתחת מאמן שמכיר אותי אוכל להתפתח ולהשתפר".
פיבן חוגג עם חברים. "הביחד והלחימה יביאו להישרדות". // צילום: אלן שיבר
לא שוכח מאיפה בא
הסיפור של שחר פיבן מתחיל הרבה קודם. הוא גדל רק עם אמו אוליסיה בראשל"צ, לאחר שעלו יחד לארץ בגיל 7. הוריו התגרשו ואביו נשאר ברוסיה. "גדלתי רק עם אמא שלי ועשיתי את הדרך לבד. היא לא ממש ראתה אותי משחק", הוא מספר.
ברגע שפיבן מספר את סיפור חייו ניכר בקולו כי הוא מתרגש. "כשהייתי קטן אבא שלי רצה שנישאר ברוסיה ואמא רצתה לעלות לארץ. הייתי לבד, אמא עבדה ברוב שעות היום ובכדורגל הרגשתי חופשי, וזה מה ששמר אותי במסגרת, נתן לי דרכים להצליח בחיים. הבנתי שאף אחד לא ייתן לי מתנות, זה מה שהחיים לימדו אותי. כלום לא בא בחינם או בקלות. ראיתי אמא שנלחמה בשיניים בשבילי, שלא מחסירה ממני כלום, והיום אני עושה הכל כדי להחזיר לה עם קריירה יפה בארץ או אפילו בחו"ל. אני חייב להחזיר לה על כל מה שעשתה בשבילי".
פיבן שייך לאחד השנתונים המוכשרים במחלקת הנוער של מכבי ת"א וזכה באליפות עם שמות כמו מתן חוזז, דן גלזר וסוהיל ארמלי. כעת הוא מושאל לאשדוד, ואולי יישאר גם בעונה הבאה, בכפוף להחלטה של מועדון האם שלו. בינתיים הוא מתרכז במשימת ההישרדות עם אשדוד. "כל משחק עד סוף העונה או עד שנבטיח את ההישארות הוא מלחמת עולם", הוא מדגיש, "אני מקווה מאוד שנבוא בשבת מול הפועל עכו כמו למשחק מול חיפה או מכבי ת"א. זה המשחק הכי חשוב מבחינתנו".
עכו כבר ירדה למעשה ללאומית.
"אסור לנו לחשוב על זה. רק על עצמנו. אין טעם לחשוב על עכו, אשקלון או כל קבוצה אחרת. אם נעשה את מה שעמיר מבקש, אז הדברים תלויים בנו ונישאר בליגה. לוקח לנו זמן להיכנס למשחק במשחקי חוץ, וזה משהו שצריך לשפר כבר בעכו. מהדקה הראשונה נצטרך להראות שהנקודות חייבות להישאר אצלנו".
קיבלתם עוד חיזוק לאחרונה, הבעלים ג'קי בן זקן השתחרר. מה למשל הוא אמר לכם לפני מכבי חיפה?
"הוא לא צריך להגיד הרבה. רואים הכל במבט שלו. הוא היה מאושר אחרי המשחק מול חיפה, המועדון הזה חשוב לו. היה חסר לו להגיע למשחקים ולהרגיש את הטירוף. אנחנו באמת נלחמים בשבילו, והוא נתן לנו פוש אדיר כשהוא עמד מולנו במחצית ולחץ לכל שחקן את היד. מגיע לו אושר ושנחזיר לו במגרש. גם לנוני (מאיר, אחיו של ג'קי; ל"נ), שתמך בזמן שג'קי לא היה. הביחד והלחימה יביאו להישרדות בליגה ולא רק הכישרון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
