בסביבת האצטדיון באלבסן עומדים עשרות דוכני רוכלים, בהם מוכרים מזכרות מאלבניה וזיופי מותגי יוקרה. לתושבי השכונה אין את האפשרות לקנות חולצה ב-100 או ב-200 יורו כשהשכר הממוצע שלהם נע בין 280 ל-400 יורו בחודש.
מחירי המותגים המזוייפים נעים בין 1,000 ל-2,000 לק (המטבע המקומי), שהם בין 10 ל-20 דולר, אבל מודרה, אחת הנשים שעובדות כאן בדוכן, ידעה לספר בכנות שמדובר במחיר שמיועד ל"אנשים שמגיעים מבחוץ".
"לחברים ולמשפחה התיק הזה (מצביעה על תיק במדף) יימכר ב-500 לק או 5 דולר", היא מסבירה, "לאנשים מבחוץ זה יעלה 1,500 לק או 15 דולר". שילמתי למודרה 1,500 לק ולקחתי את התיק, היא היתה מאושרת.
היציאה מטיראנה מבליטה שגרת חיים שמזכירה ברובה מדינת עולם שלישי. כביש אחד עם נתיב בודד לכל כיוון שמוביל מעיר הבירה לאלבסן, המרוחקת בערך שעה נסיעה. לאורך הכביש תמצאו תשתיות רעועות ובתים בודדים. הסיבה? אין תשתיות כמו חשמל או ביוב במרחק גדול מהכביש, שכל החיים למעשה עוברים דרכו.
בריחוק מהעיר אין בנייני משרדים או תעשייה. רוב האנשים עוסקים בחקלאות ויושבים לצידי הכביש עם דוכנים, כל אחד לפי מה שגדל אצלו בגינה - אבטיחים, רימונים והיתה גם אישה מבוגרת שישבה כשמלפניה ערימה של קלמנטינות. קילו אבטיח עולה 25 לק, שהם בקושי שקל אחד. כשביקשתי לרכוש אבטיח שלם המחיר הגיע ל-400 לק, שהם בקושי 11 שקלים. בחישוב מהיר, 10 אבטיחים שהיו מונחים בדוכן שווים הכנסה של 110 שקלים, אם הכל יימכר.
באלבסן התושבים שמחים שנבחרת ישראל מגיעה לעיר בפעם השנייה תוך שנתיים. אלפי צופים שיגיעו לצפות בנבחרת האלבנית יניבו הכנסה נאה לכל בעלי הדוכנים בדרך לעיר, אך גם בתוכה, ועל פי רמת החיים כאן משחק כדורגל בודד יכול להניב למשפחה ממוצעת משכורת חודשית.
