שבע השנים הרעות
אחרי הזכייה של דיוויד בלאט בגביע היורוליג בעונת 2014, התחילו שבע שנים רעות במכבי תל אביב. ב-2015 עוד העפילה מכבי תחת גיא גודס להצלבה, רק כדי להיות מובסת, אבל מאז שממה ושיממון. ניהול מקצועי גרוע, החלטות ניהול שגויות, סגלים לא אחידים ולא מחוברים, ומאמנים שלא קידמו את הקבוצה. נכון שראוי לזכור את ההבלחה החיובית תחת ספרופולוס בעונת 2020, שנקטעה באיבה על ידי הקורונה, אבל כל התקופה הזו הייתה שכונה ושחונה. ולכן זה לא מובן מאליו שמכבי תל אביב, אחרי עונה שסומנה כגמורה, השיגה מקום בפלייאוף כבר שני מחזורים לסיום.
ומי הביא אותה לשם? לא ספאחיה, ולא יאניס, ולא טבק, ולא בגאצקיס. אפילו לא ארז או רמי. ויסלחו לי האחרים שעברו שם. אבי אבן נקרא מהמשרד למגרש, כאילו רק למלא מקום וזמן, והתגלה כחוליה החסרה לסגל המוכשר, עם קצת עזרה מפוטין. ואלה לא רק הניצחונות, אלא גם הדרך וההופעה. דאנקים, מתפרצות, שלשות, כל השחקנים בכושר הכי טוב שלהם העונה, הקהל מאוהב חזרה בקבוצה. ההנהלה בבעיה רצינית לגבי מאמן לעונה הבאה. נחליף את אבי אבן ושוב ניפול לבור? ואפילו האפסנאי בחרדות. מכבי כבר 0:6 בלבן. עשרות סטים צהובים ייזרקו לפח? למרות הסט הלבן, הצהוב היום צהוב מאוד.
טנגו צפרדעים
לא תמיד הפער האיכותי מתבטא מיד בהפרש. לפעמים זה לוקח מחצית, לפעמים יותר. למכבי זה לקח אתמול די הרבה זמן כי אבי אבן גלגל ותרגל חמישיות לא קונבנציונליות, וגם כי וילרבאן כשרונית ואגרסיבית. מכבי חיכתה לרגע השבירה ואז עקצה וסגרה עניין. וזה לא מובן מאליו שיש לה יכולת מנטאלית כזו, שלא נשברת ולא מאבדת ביטחון גם כשההפרש יורד. לקח לאבי אבן עשרות חילופים וכמה פסקי זמן כדי לחזור לחמישייה הראשונה הכישרונית שלו, מול התשישות הגופנית והמנטאלית של וילרבאן, ולקטוף רשמית את הכרטיס לשמינייה.
וילרבאן קבוצה גבוהה ואתלטית, ומכבי מתקשה באופן מסורתי נגד נפילים, אבל לומדת גם את זה בהדרגה. ולמרות שכבר אפסו סיכוייה לפלייאוף, היה לה על מה לשחק – כסף. כל מקום ביורוליג מכניס הרבה מאוד כסף למועדון. חוץ מהאחרון, שאליו לא כדאי להגיע גם מבחינת הרישיון. הפרויקט של משפחת פארקר מעניין ומייצר שחקנים ל-NBA, כמו וומבניאמה, 220 סנטימטר של כישרון, עם ידיים כל כך ארוכות, שכשחטף כדור מאוואנס השופטים חשבו שלקח אותה עם הרגל. אבל לאובדן הסיכויים יש השפעה עמוקה על המוטיבציה, והראיה היא 27 איבודי כדור שבעצם שלחו את מכבי למתפרצות והכריעו את המשחק.
מטריצה של הישגים
חלק ההצלחה נובעת מהעובדה שכל השחקנים פשוט בכושר אישי טוב יותר, בעצם בכושר הטוב ביותר העונה. כנראה שהאימונים של אבי אבן לא טובים יותר באופן קיצוני מאלה של יאניס, למרות שתפקידו המקורי הוא המאמן האישי של השחקנים. אז מה מרים אותם? קודם כל הצלחת הקבוצה: האווירה, הניצחונות, השיטה הברורה וההיררכיה המסודרת, משחק הריצה. יש הרבה יותר התקפות כך שיש יותר הזדמנויות להתבלט ולקלוע, וזה כיף למסור, ואפילו נהנים לשמור. וכך השחקנים משפרים את הקבוצה, אבל גם הקבוצה מרימה את השחקנים לרמה הבאה.
אוואנס משתפר בזכות משחק הריצה. במשחק איטי ומסודר הכישרון והאתלטיות שלו הולכים לאיבוד, ואז הוא גם נכנס לצל של ווילבקין. הדירבון לחטוף ולאתגר כל מסירה הביאו לשלוש חטיפות ועוד כפיית כמה איבודי כדור, שמהם הגיע מהלך השיא של המשחק – האלי-הופ לסקוטי. אנטה ז'יז'יץ' חזר לעצמו, למרות שמעולם לא הלך. הוא נייד ומהיר כמו ריינולדס, ומסיים מתפרצות ובעיקר משחק מעבר באופן מושלם. הוא דווקא מתקשה בהגנה מול שחקנים מהירים ואתלטים, ושם ריינולדס טוב ממנו. אבל הם משלימים אחד את השני ונותנים ביטחון מתחת לסל.
ועודד אמר דריק וויליאמס. והפעם אני מסכים, כי השפעתו על המשחק הייתה מכרעת. בחצי הראשון ג'ייק כהן תרם הרבה יותר יכולת ההתקפית, עם מסירות, חיתוכים אלכסוניים, עזרה בהגנה והקרבת עבירות, בעוד וויליאמס עמד תקוע בפינה וחיכה לכדור. אבל נראה שאבי אבן הסביר לו מה התפקיד, והבריחה הגדולה באה הרבה בזכותו, כשמשך את וומבניאמה החוצה ומסר לז'יז'יץ' פנימה כמה פעמים רצוף. רק 5 נקודות אבל תרומה גדולה וחשובה. וג'יימס ננאלי הופך להיות הברומטר של מכבי. כשהוא טוב מכבי טובה ולרוב תנצח. מאז שהמשפחה פה גם הוא נוכח הרבה יותר, וניכר ששיטת המשחק החדשה מתאימה לו כמו כפפה.
רכבת חילופים
במשך כל העונה ההגרלה עזרה למכבי. וגם ברצף הנוכחי מכבי מתמודדת עם קבוצות שלא נלחמות על מיקום, וזה עוזר לה ולמאמנה ללמוד על עצמה, על מגבלותיה ועל כוחותיה. וכך אבי אבן יכול להמשיך בניסויי החמישיות, להסתכן בפיגור או באובדן יתרון, אבל עם ביטחון שהחמישייה המתאימה היא במרחק חילוף אחד. אז כרגיל החמישייה הכי מוכשרת עלתה ונפלה לפיגור, ועד החצי שיחקו כולם חוץ מסורקין. ממש חילופים ברמת קבוצת קולג', כשכולם נכנסים ותורמים. כוחה של השיטה הוא שכולם מבינים אותה והמשחק לא משתנה.
אבל בכל זאת חשוב להקפיד על מבנה סביר: צריכים להיות שלושה סקוררים על המגרש בכל רגע. וצריך לפחות אחד או שני שחקני משנה שיתנו את האקסטרה-פאס ואת הפאול שהיה לתת. למשל חמישייה עם יפתח זיו, ננאלי, קיירי תומאס, ריינולדס, וג'ייק כהן קצת מוגזמת, וגררה חילוף משולש. לא צריך להגיע לשם. קלויארו וג'ון-די הם המאזנים והמייצבים של הסירה. קלויארו נכנס בשיוויון, ג'ון די במינוס 2. נגמר 5 בהפסקה ומשם מכבי לא מצמצה. מול קבוצות אחרות יהיה יותר קשה לתקן את ההרכבים. נדמה שאבן לומד ומבין את הרוטציה שלו, וזה חשוב במיוחד במסגרת של סדרת פלייאוף בלי ביתיות. סדנת הכנה לפלייאוף.
מחשבות לקראת הפלייאוף
מכבי לא צריכה לפחד מאף קבוצה, אולי חוץ מברצלונה, ולכן המשחק הבא בברצלונה יכול להיות חשוב מאוד לקבל ביטחון במשחק חוץ, כי בכל מקרה מכבי תהיה חייבת לנצח בחוץ קבוצה בכירה, לפחות פעם אחת. השיפור האישי הרים את הקבוצה.
עכשיו נשאר לשפר את ההגנה הקבוצתית, ואת המשחק העומד, לדייק את הרוטציה, לארגן את החמישיות שיהיו בריאות יותר, ולהשאיר את סקוטי ווילבקין בדיוק איפה שהוא. מחויב, לא מכדרר, שומר ומוסר, קולע בסביבות ה-15. אופטימלי לאופטימיות. ואחרי שמכבי ניצחה את ריאל, וגם באואקה, וריאל הפסידה גם שם – אפילו הבלאנקוס כבר לא מאיימים ממש. צריך להישאר צנועים, אבל מותר לחלום גבוה. ופתאום יש ריח של 2014. שבע שנים טובות בפתח? נעבור את החודשיים, ואחר כך נראה, באביב, באביב.
