"האהבה שלו היא הרבה יותר גדולה משל כל אחד אחר וזה סוחף. גם האהבה שלו לכדורסל היא יותר גדולה משלי. הוא מוביל אותנו להרבה דברים חיוביים", מספר רכז הפועל אילת אבי בן שימול על אחיו הקטן, אור, הלוקה בתסמונת דאון.
"ברור שזה משהו אחר ממה שאנחנו רגילים. אבל אני יכול להגיד שהמשפחה שלנו מיוחדת ואור גדל עם תחושה של ילד רגיל. לכן לפעמים השאלות מבחוץ קצת מוזרות לנו", הוא מוסיף, "מבחינה אישית הסבלנות שלי הרבה יותר גדולה בזכותו. אצל אור צריך להראות כל דבר ולהסביר בכל דבר מה המטרה וזה דבר שעזר לי מאוד בכדורסל.
"בזכותו אני מבין היום מה עומד מאחורי כל תרגיל או תנועה ולמה אני עושה את הדברים, ולא כמו שחקנים שעושים רק בגלל שהמאמן אמר. אני יכול להגיד לך שהוא מבין דברים על המגרש הרבה יותר טוב מחלק מהשחקנים ששיחקו איתי במהלך הקריירה, ולפעמים אני צריך להסביר לשחקנים 'נורמליים' באותה דרך כמו לאור".
אחרי שהוביל את אילת לניצחון ברבע גמר הפלייאוף, ורגע לפני שמתחיל הפיינל פור, אבי בן שימול נשמע בטוח מאוד בסיכוייו של קבוצתו להפתיע את מכבי ת"א בחצי הגמר ומתייחס לתקופה שלו במדים הצהובים.
בן שימול בפעולה. שמע בטוח מאוד בסיכוייו של קבוצתו להפתיע // צילום: אלן שיבר
ב-2015/16 זכית באליפות עם ראשל"צ. גם אילת יכולה לעשות הישג היסטורי?
"אנחנו מלוכדים ומחוברים. הכל מסתכם במשחק אחד ואני מקווה שנעשה משהו כמו ראשון. נצטרך לבוא ולהתפוצץ כי אי אפשר לתקן אחר כך. אני מאמין שאפשר, למרות שמכבי זו הקבוצה היחידה שלא ניצחנו השנה. יהיה משחק קשה מאוד לשני הכיוונים".
איך אתה מסביר את השיפור הגדול ביכולת האישית שלך (מ-6.5 נקודות בעונה הסדירה ל-12.5 נקודות בפלייאוף)?
"הקבוצה שלנו יודעת לקחת את מה שנותנים לה ולנצל את החולשות של היריבות. כשנתנו לי לזרוק זרקתי וגם קלעתי. נס ציונה הכריחו אותי לבוא יותר לידי ביטוי מבחינה אישית ואני שמח שהצלחתי. גם כשנתנו לרפי מנקו לקלוע הוא קלע וכשנתנו לו לחדור הוא חדר".
"היה לי את הכיסא הכי טוב"
העונה הראשונה של בן שימול בבוגרים הייתה 2003/4. כשהוא בן 19 בלבד נזרק הגארד הצעיר לחדר ההלבשה של מכבי ת"א שכלל סוללת כוכבים כמו שאראס, פארקר, וויצ'יץ', באסטון ועוד. באותה עונה הוא אפילו נכנס לספרי ההיסטוריה כשקלע 2 נקודות בניצחון הענק על סקיפר בולוניה בגמר היורוליג.
"בדיעבד אני מבין כמה הקבוצה הזו הייתה גדולה", הוא מספר, "גם אז הרגשתי שיש משהו מיוחד, אבל רק במבחן הזמן אתה מבין מה בדיוק קרה שם. הייתי ילד צעיר והחלטתי להישאר במכבי כדי ללמוד והיו לי שם את המורים הכי טובים. שאראס זה גאון על – מטורף מה שהוא עושה עכשיו בתור מאמן – פארקר ועוד, כולם היו פיגורות. גם הצוות המקצועי היו תותחים אחד-אחד. היה לי את הכיסא הכי טוב באולם ואני שמח שיצא לי לראות מבפנים את החשיבה של אנשים עם איי.קיו כדורסל הכי גבוה שיש".
בן שימול. "מבין שספורט זה גם עסק" // צילום: אלן שיבר
מה אתה הכי זוכר מאותה עונה?
"היה חוויה לראות כל יום את שאראס מתנהל מול פיק-אנד-רול ואיפה הוא רוצה את הגבוה ואת הגארד, ואיך הוא מסדר את האנשים על המגרש בהתאם למה שנוח לו. הבנתי שככה הדברים צריכים להיעשות".
בהמשך עבר בן שימול בחמש קבוצות לפני שהצטרף לאפי בירנבוים בבני הרצליה. הוא פתח את העונה בצורה מצוינת וככל הנראה היה בכושר הכי טוב בקריירה לפני שבחודש ינואר קרע את הרצועה הצולבת וגמר את העונה.
"באותה תקופה הרגשתי בשיא מבחינה פיזית, וגם נהניתי אצל אפי האחד והיחיד. ואז הגיעה הפציעה. אני זוכר עד היום שמיד אחרי הפציעה חייכתי ואמרתי 'תודה גם על זה'. הרגשתי כל העונה שאני נמצא בעיצומה של קפיצת מדרגה משמעותית בקריירה ומיד אחרי הפציעה חשבתי לעצמי שאולי זה מה שהגוף צריך עכשיו, לנוח קצת. זה לא היה סוף העולם. מאוחר יותר כבר הסתכלתי לאחור והמחשבות שלי היו נראות לי מוזרות. בזמן שישבתי בחוץ התאמנתי טוב, ראיתי את הכדורסל מהצד ואחרי הפציעה באמת חזרתי טוב יותר מבחינה מנטאלית וגם שחקן יותר מוכן".
בקיץ האחרון שוחררת ממכבי ראשל"צ אחרי שלוש עונות טובות אישית וקבוצתית. התאכזבת או הבנת אותם?
"היו לי עונות מאוד טובות שם, גם ברמת ההנאה וגם ברמת הכדורסל. ישבנו בקיץ והחלטנו לא להמשיך, אני לא יודע מה בדיוק גרם להם לקבל את ההחלטה הזו, צריך לשאול אותם.
"אני רק יכול להגיד שזה נגמר בצורה טובה והיחסים בינינו בסדר גמור. אני מבין שספורט זה גם עסק וכמו שהקבוצות צריכות לקבל את זה ששחקנים בוחרים לעבור לקבוצה אחרת, גם אנחנו צריכים לקבל שהקבוצה בוחרת ללכת לכיוון אחר, כל עוד זה נעשה בצורה יפה. לא הייתה לי שום סיבה להיפגע".
אנתוני פארקר. "בדיעבד אני מבין כמה הקבוצה הזו הייתה גדולה" // צילום: גטי אימג'ס
כשאתה מסתכל אחורה, אתה מרוצה מהקריירה שלך?
"כן, מאוד. כל החלטה שלקחתי במהלך הקריירה הגיעה אחרי הרבה מחשבה והרגשתי שזה הכי נכון בשבילי. כשאני מסתכל על עצמי כילד שרק רצה לשחק כדורסל, אני חושב שהגשמתי הרבה מטרות וחלומות. כשהייתי ילד ההישג הכי גדול היה נראה לי לקחת אליפות ממכבי ת"א ולא איתה, ויצא לי לקחת גם איתם וגם נגדם. אני מאוד שמח ממה שעברתי ואני שלם עם ההחלטות שקיבלתי, שום דבר לא נכפה עליי ולכן אין לי סיבה להתלונן".
נחזור לאילת. כשהיו בעיות כלכליות במהלך העונה חשבת לקום ולעזוב?
"לא הייתה מחשבה לקום ולעזוב. להיפך, הייתי מאוד מעורב במה שקורה מתוקף התפקיד שלי כקפטן והוותק שלי ולשחקנים היה יותר קל לדבר איתי מאשר עם אחרים. אני לא חושב שהיה מישהו שבאמת חשב לעזוב. אני מעריך שהסיבה המרכזית לזה היא בגלל שנהנינו. אם הייתה עונה לא טובה ואנשים היו ממורמרים, אז אני מעריך שהיה יותר קל להישען על המצב הכספי ולרצות לעזוב, ויכול להיות שלא הייתי מאשים את מי שהיה עושה את זה.
"אבל כל הזמן נהנינו והרגשנו שכולנו ביחד ונמצאים באותה ספינה. מחוץ למגרש כן דיברנו וצעקנו כשצריך, אבל כשהיינו על המגרש שום דבר לא עניין אותנו. כשהחלטנו להפעיל לשרירים ולא להתאמן כולנו קיבלנו את ההחלטות ביחד, ואני חושב שזה גם עזר לנו על המגרש, ולא נשברנו בשום סיטואציה. גם כשהפסדנו זה לא היה בגלל שנשברנו אלא כי הקבוצה השנייה הייתה טובה יותר".
שרון דרוקר חוגג עלייה לפיינל פור. "על המגרש שום דבר לא עניין אותנו" // צילום: אלן שיבר
חגגת בחודש שעבר יום הולדת 34. יש כבר מחשבות על היום שאחרי?
"תמיד יש מחשבות, אי אפשר להתכחש לגיל ואני יודע שאני יותר קרוב לסיום מאשר להתחלה. אבל כרגע אין מסקנות ברורות. יש לי כיוונים מה אני רוצה לעשות אם אחליט להישאר בכדורסל ויש לי כיוונים מה אני רוצה אם אחליט לעזוב את הענף. אבל אני משתדל לא להתעסק עם זה יותר מדי כדי שזה לא יפריע לי בכדורסל. כי כל עוד אני בריא והראש חושב טוב והגוף מתפקד טוב אני רוצה להמשיך ולשחק. אני מאוד נהנה לשחק ורוצה לעשות את זה כמה שאפשר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
