1. קיץ 2009 היה קשה לאריאל בית הלחמי. נבחרת העתודה שאותה אימן התרסקה לדרג ב' באליפות אירופה ברודוס. העובדה שלרשותו היה מחזור נטול איכות בעמדות הגארד לא עמדה לזכותו, והדרך לדרג הנחות היתה אסון של יחסי ציבור שליליים עבורו. הכנה נוראית וזגזוג בזימונים הובילו לשלושה הפסדים בבית המוקדם.
מסביב לנבחרת ריחפה מערכת יחסים עכורה בינו לבין עוזרו גלעד כץ, וטענות נשמעו על אי־עמידה בלחצים מלמעלה כשזימן לסגל את בנו של איתן רוב, יו"ר הוועדה המקצועית. צביקה שרף הוזעק ליוון כדי לנסות לעזור, ולקינוח היו עדויות על ביקורים של אנשי המשלחת בקזינו בבעלותו של אביו של דניאל איידן, שחקן הנבחרת. בית הלחמי לא המשיך בתפקידו ונשמעו ספקות לגבי יכולתו לעבוד עם שחקנים צעירים. הוא הפך לאריאל דרג ב' הלחמי.
בית הלחמי עם גרשון. במקום אחר כיום // צילום: אלן שיבר
2. עשר שנים קדימה, רודוס היא כעת זיכרון רחוק. הקאמבק החל בגלבוע/גליל ב־2015, ולעונות מוצלחות עם חבורה צעירה יחסית הצטרף תיקון אדיר לפיאסקו של 2009 בדמות זכייה של בית הלחמי באליפות אירופה לעתודה ב־2018. הגלגל התהפך. הוא לא רק הפך לאלוף אירופה, אלא גם תדמיתו השתנתה - מאיש קשה נטול חיוכים וחסר יכולת להתגמש, למישהו עם הילה של זן המרחפת מעליו, גורו של עבודה עם צעירים ויצירתיות, עוד רגע ייתפס עושה מדיטציה במחצית.
איך זה קרה? אולי זה השלב בחיים שבו הבין את סדר העדיפויות ושחרר קצת, מה שפתח בפניו עולם חדש. אולי בזכות עבודה אישית ורגשית, אולי הוא בכלל תמיד היה כזה ורק אנחנו לא ראינו. האמת, זה בכלל לא משנה. ההצלחה בגלבוע הובילה לחתימה בהפועל ת"א והפכה אותו מדמות רדופה לדמות שרודפים אחריה. להפועל הוא מביא איתו נדוניה בשם חואקין שוכמן, מחזיק מניות הרוב בהצלחה המקצועית שלו והקניין הרוחני הכי חזק של גלבוע. גם חלק מהצוות המקצועי של המועדון הצטרף, ועכשיו יש לו אליפות אירופה נוספת כדי לחזק את תדמית הנזיר שמכר את הפיק־אנד־רול שלו.
3. אימון העתודה הנוכחית הוא משימה מורכבת לא פחות מאימון קבוצה בליגת העל. בית הלחמי צריך לגייס את הניסיון שלו ואת הגישה שעבדה בגלבוע כדי למקסם את הפוטנציאל. יש לו כוכבים, שחקני דרג ביניים ושחקני נשמה. הנבחרת לא חסרה אגו. היא זקוקה להיררכיה, אבל גם לחופש. נטול גבוה, הוא סיגל לה סגנון המשלב סמול־בול, אזורית לוחצת ושטיקים מליגת העל. הוא צריך להכיל פרוספקט אן.בי.אי כמו דני אבדיה, שמנוהל ברמה של בחירה בעשירייה ראשונה בדראפט לצידו של ים מדר, פרוספקט יורוליג, שמשחק בשחצנות (אחרים יגידו בביטחון) של מישהו שבטוח שייבחר ראשון בדראפט.
אבדיה. זו הנבחרת שלו // צילום: דני מרון
במשחק ההכנה מול קרואטיה אבדיה הוחלף ופירצף בדרכו לספסל. בית הלחמי הזדרז לנחם אותו, החזיר אותו במהרה למגרש, רק שהילד לא יכעס. לרגע נדמה היה שמדובר בדונטה סמית' קטן. גם המתח המקצועי בין מדר לאבדיה הוא משהו שבית הלחמי יצטרך לגשר עליו. מדר עשה מהלכים גדולים בסוף המשחק, אבל אבדיה התעקש לקחת את הכדור האחרון ונפנף את מדר שביקש אותו. בית הלחמי נאלם, אבדיה נחסם, אבל הנבחרת ניצחה. השתיקה של בית הלחמי היתה האישור לאבדיה - זו הנבחרת שלו.
4. יש נטייה לחשוב שנבחרת עתודה צריכה לספק שחקנים לליגה ולנבחרת הבוגרת, ושהמאמן צריך לעצב שחקנים. לא בנבחרת הזו, ולא בטורניר ביתי. השחקנים נוצרו במחלקות הנוער באגודות, והציפייה מבית הלחמי היא לקחת את מה שעשו עבורו וללכת הכי רחוק שאפשר מול קהל ביתי, תומך ומצולק מהאירוח האחרון של אליפות אירופה. אז יוכל להתפנות להפוך את הפועל ת"א ממועדון שראשל"צ וחולון מסתכלים עליו בהתנשאות למועדון שגרשון דקל ז"ל יכול היה להיות גאה בו.
מדר. בית הלחמי יצטרך להתמודד עם המתח בני לבין אבדיה // צילום: עודד קרני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
