1. במשחק של נבחרת ישראל האולם התעורר עם המון ילדים ביציע ואנרגיה חיובית. אבל גם על המגרש הופיעה במחצית הראשונה חבורה של ילדים, די מפוחדים בעצם. אם נתעלם לרגע מהעובדה שמדובר בנבחרת שונה לגמרי מזו של שנה שעברה, התואר המחייב של אלופת אירופה והדיבורים על שמירה על התואר העלו ציפיות, אולי גבוהות מדי עבור הנבחרת הנוכחית. גם תזכורת שמלבד אבדיה ומדר, שאר שחקני הסגל התקשו לקבל העונה דקות בליגה השנייה יכניסו דברים לפרופורציה.
אבל מחצית שנייה הירואית, מול נבחרת סרבית איכותית ומרשימה, יותם חנוכי אחד, יחד עם השיטה של פיב"א, שעדיין מאפשרת לכולם להעפיל לרבע גמר, והתקווה קיימת. המשחק מול הסרבים אולי יגרום לתיאום ציפיות מחדש, אבל גם יזכיר שלישראל יש אבדיה אחד, ולסרבים יש אבדיות בערימות, אחד כל מחזור או שניים, רק עם פחות יחסי ציבור.
2. אם נתעלם לרגע מהזווית הישראלית ומהעובדה שאירוח טורניר ספורט בינלאומי בישראל אינו מובן מאליו, אליפות אירופה לעתודה בכדורסל, שנערכת על בסיס שנתי, היא במהותה אירוע למיטיבי לכת, שמיועד בעיקרו לאנשי מקצוע. כמו כנס מקצועי סטייל כנס לשכת עורכי הדין שנערך מדי שנה באילת, האירוע הזה מקבץ אליו חלק מאנשי תעשיית הכדורסל האירופי, סקרנים אמריקנים, ואליהם מצטרפים העכברים המקומיים של הענף, ששומעים בעיקר את חריקות הנעליים על הפרקט.
בישראל העניין המקומי ביציעים של הדרייב אין עמד על הממוצע באירועים דומים ביבשת - כלומר, בני משפחה של שחקני הנבחרות האורחות, מתנדבים חסרי מעש, כמה אנשים עם פנקסים ומחשבים ניידים, מיטיבי לכת של הענף והורים לילדים קטנים שחיפשו לעייף אותם לקראת שעת ההשכבה. אם לרגע מישהו חשב שהאולם יוצף במאמני כדורסל מקומיים, שסקרנים לראות מה עושים בנבחרות הצעירות של היבשת, הוא נותר מאוכזב. קשה להשתחרר מהמחשבה שללא חובשי הכיפה הענף הזה נותר בחצי כוח, לפחות במשחקים שישראל אינה משתתפת בהם.
הפטריוטיות והחופש הגדול מילאו את הדרייב אין, אתמול // צילום: אלן שיבר
3. המגמות של הכדורסל העולמי ניכרות היטב גם באליפות הנוכחית. אתלטיות וקליעה הן מפתחות בסיסיים לכל ילד שרוצה לקבל סיכוי להיות תחרותי, והיכולת שלך להחליף בפיק אנד רול ולרווח את המשחק היא כרטיס הכניסה שלך לכדורסל המקצועני. אלא אם כן אתה קרואטי או ליטאי שמתכתב עם 210 ס"מ ומעלה, ואז מגלים כלפיך יותר סבלנות. אם אתה יווני של 180 ס״מ ומטה, שמתכתב עם ואסיליס ספאנוליס בטלפתיה, אז מגלים כלפיך ספק, שמא לא תגדל עוד. לנבחרת היוונית יש אחד כזה שעונה לשם דימיטריס מוראיטיס. לצידו משחקים אחים תאומים, ג'ורג'יוס ופנאיוטיס קלאיצאקיס, שגורמים לך לחשוב מה היה קורה אם מישהו בזמנו היה נותן ליואב ספר (שחקן מכבי ת"א ונבחרת ישראל) להוביל כדור. החבורה היוונית (שניצחה את סלובניה 79:90) גורמת לאופטימיות לקבוצות היווניות שמתחרות ברמות הגבוהות לגבי אספקה של תוצרת מקומית בעתיד.
4. והיתה גם ספרד, שנתנה בראש לקרואטיה (73:85 אחרי שהובילה כבר ב־20 הפרש). גם בספרד יכולים להיות אופטימיים. יש להם תחליפים פוטנציאליים הולמים לעומק ולאיכות שליגת הכדורסל הטובה באירופה דורשת משחקניה. מול הקרואטים הארוכים ומלאי הבוסר הם נראו בשלים יותר וקרובים להיות שחקני בוגרים, בפיזיות, בהבנת המשחק וביכולות הטכניות. ההגנה הרצחנית שלהם גרמה לקרואטים תסכול כל כך גדול, כדי לחדד את ההבדל בין נערים לבוגרים. במשחק נוסף גברה ליטא על פולין 71:101.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
