1. עם סגירת הסגלים ביורוליג, נדמה שזו הולכת להיות חגיגה של עונה. שמות מפוצצים מהאן.בי.אי, סגלים עמוסים כל טוב, לו"ז אינטנסיבי עם ליגה כמעט נטולת נמושות, והרבה קבוצות שעשו קפיצת איכות. אך כשמפנים את המבט למכבי ת"א עם פתיחת אימוניה, נדמה שהחמיצות האוטומטית שהיא מייצרת מאז 2015 נידונה לשנה נוספת של הישארות מחוץ למועדון המקובלים.
הסיבות העיקריות לכך הן המרוץ הסיזיפי, הכושל, למציאת שחקן בכיר לעמדה מספר אחת, והתחושה שהחתונה עם כספי היתה כפויה. לרגע נדמה שמכבי, שוב, הסתפקה בסטנדרט נמוך.
אך לא היא.
במבט מעמיק יותר, עכשיו כשהסגל הושלם, אפשר לזהות קורטוב אופטימיות, שעם עבודת אימון נכונה של יאניס ספרופולוס וסגנון משחק שיתאים לסגל שלו, הצהובים יכולים לייצר אמירה ייחודית של קשיחות נטולת אסתטיקה, שמשולבת ביכולת ליצירת נקודות משמעותיות ממרבית העמדות. עם גודל (אות'לו האנטר, טאריק בלאק) וקליעה של גבוהים (עומרי כספי, קווינסי אייסי), המשולבים בקו אחורי ורסטילי ולא צפוי, מכבי יכולה להיות חביבת הקהל: הקבוצה האפורה הכי מגניבה ביורוליג. אפור זוהר כזה.
דורסי. יחד עם ווילבקין יהיה קו אחורי פרוע ומופקר // צילום: יוסי זליגר
2. שאלת הרכז תכריע, שוב. למכבי אין רכז בכיר, "גנרל על הרצפה" באמריקנית, אבל יש לה כמה תתי אלופים, שחלוקת העומס ביניהם יכולה לייצר סוג של שיווי משקל בעמדה הזו. קו אחורי של סקוטי ווילבקין וטיילר דורסי הוא פרוע ומופקר, שני סקוררים שזקוקים לכדור ולא כל כך זקוקים למסור אותו. הגנתית, אם שחקני כדורסל היו מופיעים באגדות־עם הולנדיות, ווילבקין ודורסי היו החורים בסכר.
כאן נכנס לתמונה נייט וולטרס, שהובא כגיבוי לעמדת הרכז. לא בטוח שספרופולוס יכול לישון רגוע בלילה (איזה מאמן ישן רגוע בלילה?) כשהוא מגלה שגורל העונה תלוי במי שהביא להיות רכז שני. אבל נדמה שזו ההזדמנות של וולטרס, אם ישחק נכון עם הקלפים ודקות המשחק שלו, לנצל את האצבעות הקלות על ההדק של הקולגות שלו כדי להפוך למבוגר האחראי של הקו האחורי ואולי של הקבוצה בכלל, ולהכניס קצת היגיון בשיגעון.
וולטרס היה הרכז הפותח במכללה שלו (דקוטה הדרומית) לאורך כל ארבע שנותיו שם. אפילו סיים כמלך האסיסטים שלה. גם בליגה הטובה בעולם, בעיקר במדי מילווקי, הוא פתח בחמישייה. כדי להיות מנהל המשחק העיקרי של הקבוצה, ולדחוק רעיונות כמו לתת לדני אבדיה לעשות זאת, וולטרס צריך לייצר איזון שמחבר את המים של הקו הקדמי עם השמן של הקו האחורי. מפעיל את הגבוהים, שומר על הגארד המוביל. אצבע אחת בסכר, אצבע אחרת מסמנת תרגיל.
אלייז'ה בראיינט יצטרך לעזור, ג'ון דיברתולומיאו הראה שהוא יכול להיות מושיע פעם בכמה זמן ורק לזמן קצר. אז התיק נופל על וולטרס. אבל נדמה כי יותר מאשר התחרות של וולטרס, היא מול ווילבקין ודורסי, היא מול שני רכזים אחרים, אגדיים: ג'ייסון קיד שחתך אותו ממילווקי, ושאראס שוויתר עליו בז'לגיריס. וולטרס יצטרך להוכיח שיותר משהיתה זו טביעת העין המקצועית שלהם, זה היה הסטנדרט הטהרני של הציפיות שלהם.
3. זו קבוצה של ספרופולוס מא' עד ת'. בנייה, הכנה, ביצוע. למרות שהיא עדיין אמריקנית במהותה, חלק מהאמריקנים החדשים שלה כבר מורגלים לאירופה. אחד התפקידים הקשים שלו יהיו להסיט את העיניים מעומרי כספי ולשכנע אותו שרול פלייר באן.בי.אי יהיה גם רול פלייר באירופה. הוא יצטרך גם לעשות מקום לאבדיה, כדי שהקיץ האחרון יימשך לנו קצת בלב גם בחורף.
על הגופייה של יובל זוסמן יוצמד פתק החלפה, עד שיושאל לקבוצה אחרת, פתרון אידיאלי לדקות משחק. אנג'לו קאלויארו יילך לאיבוד בגלל מחסור בהגדרת תפקיד, וג'ייק כהן יסתפק בליגה ובריבים עם ניר אלון.
בלאק. יחד עם האנטר יציב סטנדרט גבוה של מצוינות // צילום: אלן שיבר
4. עוד לפני ששיחקו דקה אחת יחד, לקו הקדמי של הצהובים יש פוטנציאל התאהבות קשה על ידי האוהדים. נדמה שהשילוב של כספי, אייסי, האנטר ובלאק, יציב סטנדרט גבוה של מצוינות, ודרישה למשחק קבוצתי והקרבה הגנתית. לכספי והאנטר יש פוטנציאל להנהיג את הקבוצה מהעמדה הזו. השאלה היא אם הגארדים ילכו אחריהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
