עידן חדש. כשהפועל ת"א פנתה בקיץ לאריאל בית הלחמי, ניסו אנשי הפועל גלבוע/גליל לשכנע אותו להישאר. בהתחלה הניסיונות הצליחו וראשי הקבוצה כבר הכינו את החוזה לעונה נוספת. אך בהמשך הלחץ של התל־אביבים התגבר, ההצעה הכספית גדלה והמאמן השתכנע מהאתגר המקצועי והחליט לעזוב באופן סופי.
כשההחלטה התקבלה, אפילו מאמצי השכנוע של האוהדים לא הועילו. בגלבוע התאכזבו, אך נפרדו כידידים. כשגם חואקין שוכמן, הקפטן והסמל, עזב יחד עם המאמן, האכזבה התגברה, אבל גם במקרה הזה הצפוניים לא עמדו בדרכו של השחקן. עניין של מדיניות.
מייד אחרי שתחושות האכזבה התפוגגו, החליטו הבעלים חיים אוחיון והמנכ"ל ארצי פרטי לדאוג שיהיו כמה שפחות דיבורים על העידן הקודם, ולבנות משהו חדש לגמרי. "לקח לנו זמן להפנים שאריאל וחואקין עזבו, כי היינו כמו משפחה", אומר פרטי ל"ישראל היום", "אבל ברגע שהבנו את זה, החלטנו לקחת סכין ולחתוך את התקופה הזו בבת אחת כדי שיהיה אפשר להסתכל קדימה".
כל הזרים עזבו, וגם מהסגל הישראלי לא נשאר הרבה. יחזקאל סקוורר וטל קרפלס המבוגרים והפצועים ירדו לליגות נמוכות, וגם שון לבנובסקי ואריאל נבון לא המשיכו. רק הצעירים יותם חנוכי, עמית ראובן ואייל ננקין נותרו מהסגל של העונה שעברה. גיל בני, שהגיע מהפועל רעננה, חתם בזכות שיחות עם בית הלחמי בתקופה שהמאמן עוד חשב שהוא נשאר.
העולם שייך לצעירים. מייד לאחר מכן החל חיפוש אחר מאמן חדש, והבחירה היתה בליאור ליובין שהצליח במועדון בתחילת העשור. "פנו אלינו כל המאמנים הפנויים בשוק", מגלה פרטי, "ענינו לכולם שאנחנו סגורים עם מאמן, למרות שאפילו עוד לא ישבנו עם ליאור. לנו היה ברור שרק אותו אנחנו רוצים. ישבנו שעה בבית קפה וסגרנו, ולמחרת כבר התחלנו לעבוד. גם עבור ליאור זו היתה הזדמנות לחזור לקדמת הבמה, והוא הבין את זה".
המאמן החדש הבהיר כי הוא רוצה להקצין את הקו הנהוג במועדון ולהשקיע עוד יותר בצעירים ישראלים, ואכן ממוצע הגיל של השחקנים המקומיים בקבוצה הוא 22-21, אחד הנמוכים בתולדות ליגת העל.
יפתח זיו בן ה־24 הוא הישראלי המנוסה ביותר בסגל. ראשי המועדון חששו בתחילה מחוסר הניסיון וחיפשו שחקן מבוגר יותר, אך הדלילות בשוק הישראלי והנחישות של ליובין שכנעו אותם. במקום זאת הוחלט להביא שני זרים מנוסים שמכירים את הליגה, אדגר סוסה וג'רוויס ורנאדו (בני 31), שני אקסים של הפועל ירושלים. "החשש תמיד קיים", מודה פרטי, "כשאתה לוקח צעירים, מוכשרים ככל שיהיו, הם מתגלחים על חשבונך וזה מחיר שאנחנו יודעים שעוד נשלם. זה יעלה בטעויות וגם בהפסדים, אבל העבודה שלנו כמערכת היא לתת לשחקנים את מרב הכלים להצליח ולגרום שהלמידה שלהם תהיה הכי מהירה ויעילה שאפשר. לכן הבאנו זרים וטרנים שמביאים איתם ניסיון ויכולת מנהיגות".
אריאל בית הלחמי. מי מתגעגע למי? // צילום: אלן שיבר
המועדון גדול יותר מהכל. ג'ייקובן בראון, זאק לידיי, דיאנג'לו הריסון, גרג וויטינגטון, אלו רק חלק מהשמות שבית הלחמי והסקאוט שלו עידן אוסטרייך הנחיתו בשנים האחרונות בגן נר, וקיבלו מחמאות רבות. גם כאן התבצע שינוי מדיניות.
במקום זרים צעירים בעלי פוטנציאל, הגיעו שני זרים מנוסים שמכירים את הליגה ואליהם הצטרף מלך הסלים של הליגה הלאומית (ג'ארמר גאלי). הימור אחד כן נלקח – ג'סטין טילמן בן ה־23 שרק בקיץ 2018 סיים מכללות ובעונה שעברה יצא לראשונה מגבולות ארה"ב, כששיחק בדרום קוריאה. טילמן הוא הבינגו של העונה בינתיים. הוא מוביל את הליגה בנקודות, בריבאונדים ובמדד היעילות ואף נבחר למצטיין חודש אוקטובר. לעומתו, רודני פרוויס ודזי רודריגז, שני הזרים שהביאו בית הלחמי ואוסטרייך להפועל ת"א, כבר שוחררו. כנראה שזה לא רק עניין של סקאוטינג ועין טובה לשחקנים, אלא גם סבלנות ויכולת לגרום לשחקנים להרגיש טוב במקום שהם נמצאים בו כדי למצות את הפוטנציאל שלהם. את זה בגלבוע יודעים לעשות יותר טוב מכולם בליגת העל.
בקבוצה יודעים שעוד יגיעו קשיים בהמשך, אבל בינתיים יכולים להיות מרוצים מאוד מפתיחת העונה (3 מ־3), ובעיקר מהעובדה שהצליחו לצאת לדרך חדשה מבלי שהאוהדים והפרשנים יתגעגעו לעבר. הערב הם פוגשים את בית הלחמי לראשונה מאז עזב, מי מהצדדים יתגעגע יותר בשריקת הסיום?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
