במשחק בו ההפרש הוא דו ספרתי כבר אחרי רבע אחד וכמעט 30 הפרש במחצית, ה"קרדיט" צריך ללכת לשני הכיוונים. גם למנצחת שידעה להכריע את המשחק בצורה חדה ומשכנעת וגם למפסידה שלא היוותה יריבה תחרותית אפילו לא לרגע.
ב-77:111 הערב (חמישי) של הפועל ירושלים על מכבי חיפה ראינו מצד אחד את כמות הכישרון שיש להפועל ירושלים גם כשהיא משחקת עם שלושה זרים בלבד אחרי שחרורו של טאריק פיליפ ועם שני ישראלים וחצי בכירים (אדם אריאל שיחק פצוע).
כריס קרמר שהבין בימים האחרונים שהוא כנראה ממשיך נראה משוחרר ופשוט היה בלתי לעצירה עם 29 נקודות, 13 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. אם רק כמה מהמסירות שלו היו הופכות לסלים על ידי חבריו הוא היה מגיע בקלות לטריפל-דאבל. גם סולימאן בריימו שתפקד לעיתים בעמדה מס' 3 בעקבות הסגל החסר, היה אדיר עם 24 נקודות ב-9 מ-14 מהשדה.
אך עם כל הכבוד למנצחת, צריך להתייחס למפסידה שבנקודת הזמן הנוכחית היא אולי הקבוצה החלשה בליגה. דונטה סמית' אפילו לא מזכיר את השחקן ששלט לחלוטין בליגה בחצי הראשון של העשור הקודם וכמוהו כל הקבוצה נראית חסרת כיוון ונעדרת אמונה ומוטיבציה ביכולותיה. בקצב הזה, שני השינויים שנעשו בסגל עד כה לא יהיו האחרונים. לפחות דבון ג'פרסון הראה בכמה מהלכים את היכולת המצוינת מהקדנציה הקודמת במדים הירוקים כשסיים עם 21 נקודות.
