אופיה אינו ידוע: מכבי ת"א במשבר זהות

רוב עבודתו של מאמן כדורסל נסתרת מעין הצופה. היא מתרחשת באימונים מייגעים, בהם אמור המאמן להקנות לקבוצתו שיטת משחק, הרגלי פעולה, תיאום זוגות ושלשות בהתקפה ובהגנה, עקרונות קבלת החלטות, וגבולות שבהם הם חופשיים לפעול בעצמאות. במילה אחת: אופי.

הפעם, נפגשו מאמן ששיטת המשחק שלו ברורה ומסודרת עד כדי קונטרול-פריקיות (פסקוואל), ומאמן שלמרות שהגענו לאמצע העונה עוד לא החליט מיהי הקבוצה שלו, מה האופי שלה, ובמה היא טובה (ספרופולוס). מכבי תל אביב כבר יכולה להחזיר לטלוויזיה את יגאל שילון ותוכניתו פספוסים. לו היתה רק מחליטה מה זהותה ומאמינה בה, היא היתה היום לפחות ביחס נצחונות/הפסדים הופכי, ועם תחושות קריסמס אחרות לגמרי.  

וכמו נגד אולימפיאקוס, המשחק הוכרע כבר ברבע הראשון, אליו הגיעה מכבי חרדה ומכבדת מדי את היריבה, עסוקה יותר מדי בכדורסל ולא בהתלהבות ואגרסיביות, וברמת עוררות ובהילות נמוכות. וזה מתחיל מהחמישיה - להעלות את טיילור וג'ייק כהן נגד קבוצת ההגנה הטובה ביותר באירופה, זה מתכון לבריחה מהירה, שאכן קרתה. לו לפחות מכבי היתה שומרת נפלא, זה היה מוצדק. אבל קלעת רק 10, וחטפת 25, וכאן בעצם נגמר המשחק, והתחילה הרדיפה.

קבוצה בעלת אופי סומכת על עצמה ומשחקת עם הכלים הטובים שלה בפתיחה, ולא מתאימה את עצמה ליריב. אחר כך כשמכבי פיגרה ורדפה, כבר חזרה החמישייה הגבוהה הטובה, המשחק פנימה, הלחץ בהגנה והעבירות האגרסיביות. ואפילו איזורית ששיתקה את משחק המסירות של הרוסים. למה אי אפשר להתחיל ככה? זו הדרך היחידה של מכבי לנצח. וזה האופי שלה. נגד גליל זה הספיק לחזור, נגד זניט כבר לא. העוולה והחידלון זועקים לשמים.  

זה הסתיים ברגרסיה הקבועה לשים את הכדור שוב בידיים של סקוטי ווילבקין ולקוות לטוב. זה קרה כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות, וזה הצליח באחוזים של גבינה דלת שומן. במיוחד במשחק שבו הגנת הגארדים של זניט הבריקה, ולעומתה, הגבוהים של מכבי חגגו בצבע, כשריינולדס נותן את משחק העונה שלו.

אבל כרגיל, קיבלנו רק פיק אנד רול בסיסי עם ריינולדס שטופל בקלות, ואז את המראה המוכר של סקוטי מכדרר עצמו לדעת, מחפש שלשה (שלא היתה דרושה בהפרש 2 ומומנטום של מכבי שהיה כנראה מספיק לניצחון בהארכה), ואז חודר שמאלה (כי זה מה שההגנה החכמה נתנה לו כל המשחק), וזורק זריקת קרפיון מפרפר לפני פסח ביד ימין שבקושי הגיעה לטבעת. זה בלט מאוד מול ההתקפה של זניט רגע קודם, שבו הניעה את הכדור בתרגיל מסודר בחמש מסירות וקלעה שלשת ניצחון. זה בדיוק אופי של קבוצה. מול היעדר האופי של מכבי. שזהותה מסתכמת בכדררת של סקוטי. מה שהיה להוכיח. אלמנטרי, יאניס. 

אולי כבר היה עדיף שמכבי תפסיד בעשרים הפרש במשחק הזה. צ'אבי פסקוואל עזר למכבי וממש ניסה לתת לה את המשחק, כשהוא מנהל חילופים מוזרים, כאילו סומך על השחקנים שלו לשמור על ההפרש בכל מקרה. וזה כמעט עלה לו בהפסד מביך. אבל כל ההפסדים הקטנים האלה יוצרים תחושה מוטעית שמכבי קרובה. והיא אכן קרובה, אבל מאוד רחוקה. היא לא ממצה אפילו 50% מהפונטציאל שלה, כי היא לא מודעת לעצמה ולזהותה. וזוהי בדיוק עבודתו החשובה של המאמן.

הבעיה של מכבי אינה היעדר כשרון, אלא היעדר השיטה. ולכן השינוי חייב לבוא בהקניית שיטת משחק ועקרונות ברורים. אולי זה יספיק לפלייאוף, ואולי לא, אבל לפחות אפשר יהיה להבין מיהי מכבי תל אביב. היום, אפילו מכבי לא יודעת מי זו מכבי. והשאלה היא, האם יאניס ספרופולוס מסוגל לבנות שיטה כזו, אחרי שלא הצליח לעשות זאת כבר שתי עונות. 

****  

פעם יצא מורדוך עם עוד כמה חבר'ה לשוט על הכינרת. כדי שיהיה רומנטי, לקח איתו מורדוך את הלוקס של הדייגים. ככה שטו על הכינרת עד שהתחיל להיות משעמם. אומרים החברה למורדוך: " זרוק את הלוקס לים, נראה אם יש לך אופי". אומר מורדוך: "מה זה שייך לאופי? אם אני רוצה אני זורק אותו לים".

החבר'ה: "זרוק אותו לים, נראה".

מורדוך: "חבל על הלוקס".

החבר'ה: "אין לך אופי,

מורדוך: "לי אין אופי?"

החבר'ה: "אין לך".

מורדוך: "זה שום דבר, אם אני רוצה אני זורק אותו לים".

החבר'ה: "מה אתה מדבר הרבה? נראה אותך".

מורדוך: (מסתכל על החבר'ה בבוז וזורק את הלוקס בכוח לתוך הים) "נו, מה אתם אומרים עכשיו?"

ענו לו החבר'ה: "אין לך אופי, כל אחד יכול להשפיע עליך".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

(ילקוט הכזבים)