הפועל תל אביב הגיעה בימים האחרונים לפיצוץ ולמצב של להיות או לחדול. כל זאת יכול היה להימנע אם במועדון היו מתנהלים נכון יותר במהלך הקיץ, אבל בהפועל כמו בהפועל - כנראה שפשוט אי אפשר אחרת.
המאבק בין עופר ינאי לעמותת האוהדים היה נפתר כבר בקיץ, אם אז היתה מתקיימת הצבעה על המעבר לשחק בהיכל מנורה. הצבעה לא היתה, הצדדים לא הגיעו לגישור והלכו לבוררות – והכל הסתבך. כל זה יצר סאגה שאמנם הגיעה כנראה לסיומה החיובי, אבל היתה מיותרת לחלוטין.
ינאי הודיע שיעזוב אם לא תוסר זכות הווטו של העמותה בקיץ הבא על המעבר ליד אליהו. התחושה היתה שהפועל עומדת לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: לפספס הזדמנויות.
לפעמים זה מרגיש כאילו הפועל תל אביב לא יודעת איך להתנהל עם כל הטוב הזה ש"נפל עליה". היא היתה עלולה, כפי שקרה כבר למועדון האדום בעבר, לבעוט בדלי. בסופו של דבר, כמעט בדקה ה-90, העניינים יושבו כך שינאי יישאר הבעלים.
הפועל, כך מסתמן, הצליחה איכשהו להציל את עצמה מעצמה. הבעיות היו לא היריבות מבחוץ, אלא מה קורה בבית. מה שעולה מהסערה האחרונה אצל האדומים היא שחלק מהאוהדים היו מוכנים לאבד את עופר ינאי ואיתו את ההזדמנות הגדולה להפוך למעצמה בקנה מידה אירופי.
שמעון אמסלם, אגדת הפועל תל אביב ונציגו של ינאי בדירקטוריון בהווה, הגדיר בראיון לעיתוננו את הגעתו של ינאי למועדון כ"נס". אני לא הייתי מרחיק לכת עד כדי כך, אבל כן אומר שזו הזדמנות של פעם ב-20 שנה.
מבחינתי התמונה פשוטה. הקבוצה חייבת לעבור להיכל מנורה באופן זמני ושהאולם הנוכחי שלה ישופץ ויורחב. יחד עם זאת, צריכות להיות בטוחות לכך שהמעבר הזמני. מצד שני, ברור שעופר ינאי לא יכול היה להיכנס לפרויקט של שיפוץ האולם, כאשר בקיץ העמותה תחליט לבטל את המעבר ליד אליהו.
לפרויקט שכזה יכול היה ינאי להיכנס רק אם הוא יודע שיש לו כמה שנים כדי לעבוד עליו. כלכלית וניהולית הוא אינו יכול לעבוד עם חרב מעל הראש. זה לא עובד. "אני פועל עם ידיים כבולות", הוא אמר וצדק. הוא היה צריך להגיע לאיום בעזיבה כדי שהדבר ההגיוני הזה יקרה בסוף.
יכול להיות שעופר ינאי רץ מהר מדי, שילם יותר מדי, חיפש לקצר הליכים שלוקחים שנים. יכול להיות גם שדיבר וצייץ יותר מדי. מצד שני, אוהדי הפועל תל אביב קיבלו מישהו שנתן להם לחלום בגדול והביא את המועדון במהירות למצב שכל אירופה מדברת עליו. אתם חושבים שמאמן כמו דימיטריס איטודיס היה מגיע לכאן בלי ינאי?
אוהדי הפועל חיים בחודשים האחרונים את החלום, אבל היו עלולים להתעורר הבוקר למציאות רעה מאוד. אם ינאי היה עוזב, האופציה החליפית היתה קריסה כלכלית וקרע בין האוהדים.
לכן המהלך המתבקש היה צריך להיות הצבעה מהירה בעמותה אם יש זכות וטו בקיץ או שלא. בעקיפין, זו היתה אמורה להיות גם הצבעת אמון בעופר ינאי ובמהלכיו. אני מעריך שאם הצבעה שכזו היתה נערכת, ינאי היה זוכה לרוב גדול. בסופו של דבר קיצרו הליכים וזכות הווטו תוסר. העניין כנראה נגמר, אבל הוא לא היה צריך להתחיל בכלל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו