עד לפני מספר שבועות הפועל ירושלים התנהלה בסוג של בינוניות שלא היה ברור לאן תוביל אותה. בתקופה האחרונה הקבוצה שינתה כיוון והיא במומנטום מצוין.
נדמה שקו פרשת המים היה החיבור בקבוצה דווקא ברגע המשבר שלה. זה היה כשתוך שלושה ימים איבדה את שני הסנטרים שלה אוסטין ווילי וג׳סטין סמית לתקופות ארוכות בגלל פציעה. דווקא המחסור הביא אותה להתעלות. הפציעות והחיסורים חיברו אותה, שחקנים העלו רמה.
אחת הקלישאות הגדולות בכדורסל היא שאין ואקום - אז בירושלים הוכיחו את זה. צריך לזכור שאחרי פציעות שני הסנטרים עזב גם ספידי סמית', כלומר שלושה שחקנים מרכזיים שירדו ממצבת השחקנים. למרות זאת דווקא בתקופה הזו הגיע המומנטום הגדול ואתמול (רביעי) ניצחון יורוקאפ שלישי ברציפות (ושישי בכל המסגרות).
כשאמרנו שאין ואקום אז ראינו איך שחקנים כמו יובל זוסמן, אור קורנליוס, נועם דוברת וגבי צ׳אצ׳אשווילי הולכים צעד קדימה, תופסים פיקוד, מתקדמים לקדמת הבמה ומשפרים דרמטית את המספרים.
דוגמה מצויינת היא של צ׳אצ׳אשווילי אתמול בניצחון על בורק. כנראה שאפשר לכנות את זה משחק של קריירה. "צ׳אצ׳א" פשוט העלים את החיסורים הגדולים מתחת לסל. השחקן שעד פציעות הגבוהים שיחק בכלל בעמדה מספר 4, הוסט לעמדת הסנטר ואתמול נתן הצגה - גב לסל, פנים לסל, מגוון תנועות, יכולת סיום מגוונת לצד 11 ריבאונדים ושליטה בשתי הרחבות.
הוא שלח מסר דו כיווני. הראשון למאמן הנבחרת אריאל בית הלחמי לקראת המשחקים הקרובים. השני למקבלי ההחלטות בירושלים שמחפשים להתחזק בעוד סנטר. אולי הם צריכים לשנות כיוון ולחפש דווקא שחקן בעמדה 4.
הדבר השני שגרם לשינוי בקבוצה בתקופה הזו הוא חזרתו של קאדין קרינגטון. הגארד היה מספר שבועות מחוץ לישראל בגלל בעיות אישיות. כשחזר עזר לייצב את הקו האחורי ולהעניק לו מהניסיון ומהיכולת המגוונת שלו. גם לו יש חלק חשוב שהיום זו ירושלים אחרת.
המגמה המאוד חיובית וניצחון ה"ראש בראש" על בורק בקרב על המקום השני ביססו את ירושלים אחרי ולנסיה המובילה הבטוחה בבית. למקום השני משמעות גדולה. הוא מעניק עליה ישירה לרבע הגמר ודילוג על שלב שמינית הגמר. ירושלים עשתה אתמול צעד גדול בכיוון הזה.
עם זאת, שאף אחד לא יתבלבל: כדי לשמר את התנופה היא צריכה למרות ההצלחות להשלים את ההרכב בגארד ושחקן פנים זרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו