הצלחה ענקית או התרסקות איומה. את אחת הכותרות הללו ניתן באמצע חודש יוני על העונה של הפועל תל אביב. סגנית האלופה החתימה תוך שבועיים מסיום העונה לא פחות מתשעה שחקנים חדשים בקליבר מרשים, ואז הוסיפה עוד שני כוכבי על בדמותם של פטריק בברלי וברונו קאבוקלו. קבוצת יורוקאפ? זה סגל שיכול להיכנס לפלייאין של היורוליג ואולי אפילו מעבר לכך.
ההתחלה הייתה מבטיחה בראש של כל חובב כדורסל. שילוב של ישראלים צעירים שרוצים לפרוץ לבין ותיקים מהטובים בארץ שכבר צברו ניסיון רב במשחקים גדולים. יחד עם ג'ו רגלנד ומרכוס פוסטר שמכירים את הליגה, בן בנטיל ואיש ויינרייט כפורוורדים שמכירים את אירופה וג'ונתן מוטלי הדובדבן שבקצפת. האם באמת קאבוקלו ובברלי הם האנשים המתאימים להשלים את הסגל של סטפנוס דדאס?
יש תחושה רווחת שמדובר בהימור פזיז. ארבעה רכזים, שישה גארדים שנעים בין 1.83 ל-1.93 מטרים. כבר עכשיו אפשר להצהיר שמדובר בקו אחורי איכותי ביותר, אבל גם מהנמוכים באירופה שיש לו בעיית קליעה אפשרית לשלוש. סווינגמן היה פותר את הבעיה, גם זו של עמדת הסמול פורוורד המאוד חסרה, אבל הצירוף של בברלי דורך לא רק על שחקן אחד, אלא על כולם, ולא בטוח שהתרומה תהיה בהתאם.
נעבור לקו הקדמי. קאבוקלו הוא אדם פזיז מטבעו ועל כך יעידו 12 החודשים האחרונים בקריירה שלו. הוא ומוטלי נוטים להסתבך בבעיית עבירות וההימצאות של השניים מבטיחה סנטר בכיר על המגרש בכל זמן, אבל לכל אחד יש את המגרעות שקשה לו להתגבר עליהן. יכול להיות שזה פחות יורגש, אבל איך אתה עושה היררכיה בין שני שחקני על באותה עמדה? אם קאבוקלו יקבל 15 דקות למשחק הוא יהיה מרוצה? מוטלי בדיוק ברח מסיטואציה כזו בפנרבחצ'ה, אז הוא יסכים לחזור אליה בקבוצת יורוקאפ?
באמצע תקועים איש וויינרייט ועוז בלייזר, שחקנים שמתקשים להישאר יציבים מהשלוש לאורך כל הקריירה. על הנייר מדובר בעמדה הכי חלשה של דדאס והבעיה הגדולה היא שאין באמת אופציה אחרת מעבר לחמישייה של שלושה גארדים. גם בנטיל וגם גינת לא מתאימים לשחק בעמדה 3 כמו ג'יילן הורד, בר טימור וגיא פלטין כן יכולים להשתלט על העמדה בהרכבים מסוימים, אבל קשה לראות את זה מחזיק לאורך זמן.
ועל הקרקס הנודד, או ההצגה הכי טובה בעיר, צריך לפקד דדאס. הוא הצליח בהימור על עצמו וקיבל חוזה לעונה הקרובה בקבוצה נוצצת, אבל עם שחקנים שחלקם מוגדרים כמקרי ראש. בעונה שעברה הטירוף שלו החזיר את הלהט לחדר ההלבשה, עכשיו לך תשכנע את רגלנד לשמור או את בברלי, לפי דבריו, לשחרר את הכדור, או לשכנע את מוטלי או קאבוקלו לעלות מהספסל מול טרנטו.
ג'ורג' הינאס, שהגיע מא.א.ק אתונה, כבר בנה קבוצות נוצצות בעבר שלא התרוממו. בשנתיים האחרונות הפרויקטים המרשימים שם נעצרו בשלב מוקדם בליגת האלופות של פיב''א ובליגה היוונית. אמנם זה התפרק גם בגלל עניין כספי, אבל גם בגלל ששמות לא תמיד מספיקים כדי להביא תארים. ברנדון נייט, ג'ורדן מקריי, מינדאוגאס קוזמינסקאס, ג'סטין טילמן - כולם שמות מוכרים לחובבי הכדורסל, כולם לא עשו יותר מדי ביוון.
בהפועל ת"א יש כסף, אבל השאלה הגדולה כאן היא החיבור. הרבה, כולל כותב שורות אלו, מטילים ספק בשילוב השחקנים במועדון שכזה, שרעב לתואר וסובל בשלוש השנים האחרונות מבעיות מנטליות קשות ברגעי ההכרעה. יחד עם סאגת יד אליהו, שיפוץ היכל שלמה, עונשי הרדיוס ומתיחות שיא עם המשטרה, יש תחושה של סיר לחץ בחום של 1,000 מעלות שרק מחכה להתפוצץ.
ככל שהעונה תתקדם, כך גם הציפיות יעלו, אבל אפשר וצריך להנמיך אותן. האווירה הביתית פחות תורגש באירופה, עומס הטיסות והאינטנסיביות עלול להשפיע לרעה ומי יודע מי מבין השחקנים היקרים, או המאמן, יגיעו ל-2025. סגל כזה, שנותן תחושה של פזיזות ויהירות, הוא עדיין מהטובים שנראו בישראל. איך זה ייגמר? תלוי בגחמות של בברלי, מוטלי, קאבוקלו, דדאס ובעיקר באלו של עופר ינאי, האיש שהקבוצה נבנתה בצלמו, בחזונו, בדמותו ובכספו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו