בבוקר מטפלים בפצועים מהקרבות, בערב בכוכב של מכבי תל אביב: ״אין דבר כזה בעולם״

כמה שעות לפני המשחק השני בסדרת הגמר בליגת הכדורסל בעונה החולפת, נחת בבית החולים איכילוב בתל אביב מסוק עם חיילים פצועים מהקרבות הקשים בעזה.

ד"ר גיל רצ'בסקי מהמחלקה האורתופדית, שמשמש גם רופא של מכבי תל אביב בכדורסל, נכנס לחדר הניתוח: "אמרתי לעצמי שאולי אספיק להגיע למחצית השנייה, כי היו כמה שעות למשחק. בסוף אנחנו יוצאים מחדר הניתוח, ואני רואה שהמשחק רק התחיל בגלל כל הבלגן שהיה. ואני חושב לעצמי - אנשים איבדו את זה, זה בלתי נתפס. אנחנו, שטיפלנו עכשיו בנפגעים שסובלים מכוויות, חיילים צעירים שנלחמו בקרב, רואים במגרש אנשים שזורקים אבוקות אחד על השני, וחושבים על אותן תמונות של הכוויות ומה הנזק שיכול להיגרם".

ד"ר גיא מורג הוא הרופא הבכיר של מכבי תל אביב בכדורסל וגם הדמות הבכירה במחלקה. הוא צירף את גיל לפני 14 שנה לצידו ומאז הם עברו דבר או שניים ביחד, בעיקר במגרשי הספורט ובטיפול בקורבנות הקורקינטים והאופניים החשמליים על מדרכות תל אביב.

איש כמובן, לא הכין אותם ל־7 באוקטובר. אותו יום שהפך אותם ליחידים במינם בתחומם: רופאי הספורט היחידים בעולם שמטפלים גם בחיילים משדה הקרב, רוב הזמן באותו היום ממש, וגם בספורטאים. "אין לזה תקדים במקומות אחרים בעולם", מחייך מורג. "אנחנו כנראה הראשונים שמשלבים בין הדברים. בבוקר מטפלים בחיילים צעירים ובערב הולכים למגרש הכדורסל, בטוח שהקולגות שלנו מסתכלים עלינו מהצד ולא יכולים להבין מה מתרחש".

בואו נחזור רגע ל־7 באוקטובר, היורוליג בדיוק החלה, עוד עונה בפתח.

גיא: "כן היה לנו משחק נגד פרטיזן בלגרד יומיים לפני כן. בשבת אחר הצהריים כבר היינו פה, והתחלנו להבין ולראות דברים שלא ראינו בעבר, כמו כל הישראלים, אני מניח".

גיל: "מעבר לעניין הרפואי, שכמובן היה משהו שלא חווינו בעבר, תוך כמה ימים התחילו להגיע הודעות ושיחות עידוד. יאניס שלח הודעה (ספרופולוס, מאמנה של מכבי בעבר, ע"ר), שחקני עבר התעניינו. וגם השחקנים שלנו כאן הבינו שמשהו מתרחש והתחילו לשאול שאלות, והכדורסל פתאום, עבור כולם, היה נראה כל כך רחוק".

מה היו התגובות של הקולגות שלכם?

גיא: "מהר מאוד קיבלנו הצעות לעזרה מכל הרופאים של היורוליג - טוב, חוץ מהטורקים שאיתם אנחנו לא בקשר, וזה לא שהיחסים היו טובים לפני כן - הם מייד פנו אלינו ושאלו מה הם יכולים לעשות. וכשהתחלנו לשחק בבלגרד, הרופאים המקומיים תמיד היו שם בשבילנו בכל מה שהיינו צריכים".

גיל: "בהתחלה לא היתה לנו אפשרות לטוס, כי רופאים לא יכלו לצאת מהארץ נוכח המצב, אז הסתמכנו הרבה על העזרה שלהם. לא פעם יצא, שאנחנו מפה צריכים לראות מה קורה לשחקן, לבדוק מה מצבו, מבלי שאנחנו בעצם נוגעים בו. כשיצאנו חזרה עם הקבוצה לחוץ לארץ, ההרגשה היתה מאוד מוזרה פתאום, שינוי האווירה הזה, כשאתה יודע מה קורה בארץ ופה אנחנו עסוקים בכדורסל. אבל זה משהו שכולם הרגישו אותו, גם השחקנים הזרים שלא שייכים לפה, בטח לא רגשית, חוו את אותו הדבר".

ד"ר רצ'בסקי וד"ר מורג מעולם לא חשבו שהמומחיות שלהם באורתופדיית ספורט תעזור להם באסקפיזם המוזר הזה, שבו הטיפול הספורטיבי ישמש אתנחתא בעת מלחמה. עד שכמובן הגיעה פרשת ווייד בולדווין.

הכוכב הבלתי מעורער של מכבי בעונה החולפת נפצע במשחקי ההצלבה בשריר הירך האחורי. הפציעה הביאה אותם למומחה בספליט, חזרה לארץ כדי להמשיך ולטפל בפצועי הקרב, חזרה לבלגרד למשחקים של הקבוצה, כאשר בכל עת שואלים אותם על מצבו של הכוכב, ומאידך המסוקים עם הפצועים לא מפסיקים לנחות על גג בית החולים.

על החיילים הפצועים ידענו יותר מאשר על מצבו של בולדווין, שמעון עדיין יודע למנוע הדלפות שקשורות בביטחון המועדון.

גיל: "אסור לנו לדבר על זה", הוא צוחק, "רק לא על זה. היו סיטואציות שאנחנו בחדר ניתוח, או פוגשים מטופלים, ואז הם שואלים אותנו מה עם בולדווין. אתה מבין את החשיבות של הספורט, כאשר אנשים ברגעים לא קלים מדברים איתך על ספורט".

גיא: "אני ממש הרגשתי שאנשים תוך כדי שאני מטפל בהם והם עוברים מה שהם עוברים, מנסים לדלות ממני מידע. הם שואלים אותי מה המצב ואם הוא יחזור לשחק ומתי. אנשים עסקו בזה כל הזמן".

עם החזרה לשגרה, חזרנו גם למראות הישנים של הספורט - דיברתם על זה שלצאת מחדר ניתוח ולראות אוהדים הולכים מכות, זה פסיכי.

גיא: "אחרי 7 באוקטובר היתה הרגשה שמשהו השתנה, אנשים התנהגו אחרת. אגב, גם כשחזרנו למגרשי הספורט, הרגשת שיש שינוי גדול מאוד. אבל כשהגענו למשחקי סוף העונה, היה ברור שהכל חזר לקדמותו. האוהדים חזרו להתנהגות שלהם מפעם. נכון שלא כולם, אבל חזרנו לשגרה בנושא הזה לצערי, אחרי שהיתה הרגשה לרגע שהיה תיקון".

גיל: "אנחנו עוברים מה שאנחנו עוברים כאן בבקרים או בלילות הארוכים, ואז מגיעים למשחק ושומעים קללות 'שתהיה לכם שואה', 'מחבל', ואתה לא מאמין. אתה חושב שזה לא הגיוני שכל הדברים חזרו למה שהיו לפני כן".

בחדר לידנו יושב אסף ביבס, שהוא מנהל המערך הרפואי של הפועל תל אביב - אולי האוהדים צריכים להיזכר במה שחשוב.

גיל: "אנחנו עובדים עם אסף ביחד עוד לפני 7 באוקטובר, מתייעצים ומדברים גם כשאנחנו עוסקים רק בספורט בימי השגרה הרחוקים שלנו. ובטח אחרי אותה שבת".

גיא: "אנחנו מתגעגעים לעסוק רק באורתופדיית ספורט, שבה המאמץ הנפשי הוא אחר לגמרי. יש משהו רגשי אחר כשאתה רואה בחור צעיר נאבק לחזור לשגרה שלו, לעמוד שוב על רגליו. עם כל הכבוד לספורטאי שזו העבודה שלו, כאן בן אדם נלחם רק כדי שיוכל ללכת".

ואם בכל זאת אבקש מכם השוואה בין טיפול בחייל לבין טיפול בספורטאי?

גיל: "מבחינתי אני ראיתי פה בתשעת החודשים האחרונים חיילים צעירים עושים דברים מדהימים. רצינו שיחזרו ללכת, לנהל אורח חיים עצמאי, והם אומרים לנו שהם רוצים לחזור לשטח, לחברים שלהם, להילחם. למרות המצב הם משדרים אופטימיות, שהם לא יסתפקו רק בללכת שוב".

גיא: "במובן הזה, זה היה ממש כמו לראות ספורטאים שעושים הכל בשביל לחזור לשחק אחרי פציעה. ואחר כך לשפר את טווח התנועה, ועוד שיפור קטן. כמו ספורטאי שלא רוצה להפסיק להשתפר, שמוכן לעשות עוד ועוד מאמץ בשביל להיות יותר חזק. זו נחישות שנתקלנו בה פה מול החיילים שלנו לא אחת".

רפואת הספורט באופן כללי השתפרה כמובן לאורך השנים, מה המצב שלנו בארץ בעניין הזה?

גיא: "אנחנו מתקדמים מאוד ויש כאן רופאים טובים מאוד, אבל מובן שאי אפשר להשוות את זה לצמרת העולמית. אנחנו למדנו בחו"ל וראינו את המעטפת המקצועית שיש לקבוצות ספורט: כמות הרופאים, הצוות מסביב. זה כמובן לא משהו שיש לנו בארץ".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

גיל: "תסתכל בכדורסל הישראלי, לדוגמה. מלבד שלוש הגדולות, שמשקיעות ברמה בינלאומית במעטפת ומבינות את החשיבות של צוות רפואי גדול, בשאר הקבוצות זה לא ככה, וזה חבל. צוות רפואי טוב בעידן שאנחנו חיים בו בספורט העולמי, עם כמות המשחקים הגדולה, עם הכסף שמשולם לכוכבים, שווה הרבה מאוד כסף לקבוצות בכל המובנים, כי המעטפת מטפלת בהכל: מהתזונה, דרך המשמעות של טיסות ואיך הן ומה הן עושות לגוף, ועד כמובן שיקום. אני מקווה מאוד שזה ישתנה בשנים הקרובות וכל הספורט הישראלי יעלה רמה בנושא הזה".