רועי הובר: "אנשים לא יודעים מה קורה בצפון, אם היינו יורדים זה היה לא ספורטיבי"

להפועל גליל עליון היו העונה את כל הסיבות להרים ידיים, לוותר או להתפרק. הקבוצה הצפונית הצנועה נפגעה יותר מכל קבוצה ישראלית אחרת מן המלחמה והשפעותיה והפכה מאז ה-7 באוקטובר לפליטה בארצה. שחקנים זרים באו והלכו, ההפסדים נערמו, האולם המיתולוגי בכפר בלום סגר את שעריו והפך לאזור מלחמה ואילו ברק פלג וחניכיו מצאו את עצמם נודדים בין שישה מגרשים שונים ומארחים בתל אביב, קריית אתא, עפולה, חדרה, צפת וגם בכפר בלום (פעם אחת בלבד).

כיאה לקבוצה שכל אחד משחקניה מגלם בעצמו סיפור הצלחה אישי מרשים בניגוד לכל הציפיות המוקדמות, לחבל ארץ שנאבק בימים אלה על חייו ועתידו ולמאמן ששירת כלוחם בסיירת מטכ״ל, להיכנע או לוותר הן אופציות שלא כלולות בספר של הקבוצה. אתמול (שני) הבטיחה הקבוצה באופן רשמי ומעורר השראה את מקומה בליגה גם בעונה הבאה לאחר שגברה על הפועל באר שבע/דימונה בתוצאה 60:86 בדו קרב ישיר נגד הירידה בתצוגת תכלית מרשימה.

אחד הגורמים המרכזיים בהישארות של הקבוצה הצפונית בליגה הוא כוכב הקבוצה, רועי הובר. הרכז הישראלי רשם את עונתו הטובה ביותר בקריירה והיה לבעל הבית של קבוצתו על המגרש ולאחד הישראלים הטובים, המובילים והדומיננטיים בליגה. רגעים ספורים לאחר ההישארות, התפנה הובר להעניק ראיון מיוחד ל"ישראל היום" ושיתף מתחושותיו בסיומה של עונה מטלטלת על המגרש, אך בעיקר מחוצה לו.

״תחושה מדהימה, אושר גדול והקלה מטורפת. מה לא עברנו בעונה הזאת. אני שמח שבסוף נשארנו בליגה על המגרש בכוחות עצמנו. אני לא דיברתי על זה, אף אחד מהשחקנים לא דיבר על זה, אבל זו הייתה העונה שהיו בה דברים שהם מעבר לכדורסל. אני שמח שבסוף התעלנו ועשינו את זה על המגרש״, פותח הובר את דבריו ומשתף במעט מהקשיים שחווה העונה.

״זו הייתה עונה לא פשוטה, לא פשוטה בכלל. גרנו בשלושה בתי מלון שונים, חיינו ללא בית, שיחקנו את משחקי הבית שלנו כל פעם במגרש אחר, אבל תמיד ניסינו להתעסק רק במשחק הבא וביום הבא כי באמת לא ידענו מה יקרה. אנשים במדינה בכלל לא מבינים מה עובר על הצפון ומה קורה בצפון והיינו שם כמעט חצי שנה. אני שמח שעשינו את זה, המועדון הזה חשוב לליגת העל״. 

לאחר עשר שנות קריירה, רועי הובר הספיק לראות ולחוות לא מעט בכדורסל הישראלי, אך לעונה כזאת שום דבר לא הכין אותו. ״לא חוויתי מעולם עונה כמו זו, אני חושב שכל המדינה לא חוותה מצב כזה בעשרים השנים האחרונות. יש לנו בקבוצה חבורה של אנשים טובים וזה מה שעזר לנו להישאר בעונה הזאת גם בתקופות מאוד קשות״. 

יש מי שיגיד שההישג שלכם העונה לא פחות גדול מזכייה באליפות. 

״כן, זה הישג אדיר עבורנו. אני לא מזלזל במה שקבוצות אחרות עברו העונה, אבל עובדתית עברנו הכי הרבה ואני שמח שבסוף עשינו את זה על המגרש בדרך הספורטיבית. השחקנים שהיו פה מתחילת העונה, הזרים וג׳יימס פלדין שמבחינתי הוא כמו ישראלי, וגם הזרים החדשים שהגיעו לסיטואציה לא קלה בכלל וישר הבינו את המשמעות ונתנו בכל משחק את כל מה שיש להם״. 

בניגוד מוחלט לקושי הגדול מחוץ למגרש, על המגרש רשם הרכז בן ה-27 נחשב למועמד מוביל לתואר הישראלי המצטיין של העונה בשל יכולתו וחשיבותו הקריטית לקבוצתו. רכזה של הפועל גליל עליון מדורג במקום השני בליגה בממוצע האסיסטים עם 7.4, מקום שלישי בטבלת מלך הסלים הישראלי עם 13.4 נקודות ושלישי גם בדקות המשחק בליגה. 

הקפטן רשם העונה שיאי קריירה בנקודות, דקות, כדורים חוזרים, אסיסטים ומדד. ״אני חושב שאני נמצא בגרף שיפור כבר כמה שנים, אבל השנה הכל התפוצץ עבורי ובגדול וגם בשל הנסיבות - שיחקנו העונה לאורך חלקים גדולים עם שני זרים בלבד או שלושה זרים ולפעמים גם בלי זרים, ככה שקיבלתי יותר דקות ויותר אחריות. לקחתי את זה עליי כמשימה להשאיר את המועדון הזה בליגה, זה היה לי מאוד חשוב״. 

לפני ארבעה שבועות בלבד היו נראים הדברים קודרים בהרבה בקבוצה. התקיפה האיראנית המסיבית על ישראל הובילה לעזיבתם של שלושה מארבעת הזרים, כאלה שכבר הגיעו לישראל והסכימו לחיות בצפון, אך התקיפה האיראנית היתה עבורם הקש ששבר את גב הגמל. דווקא מנקודה זו ושהיא עם זר אחד בלבד, הצליחה הקבוצה לבנות את עצמה מחדש, לצרף את ג׳בונטה רדיק, שאק ביוקנן ודי ג׳יי קנדי - שלושה זרים מנוסים ומוכחים בליגה הישראלית, ואיתם לרשום את רצף הניצחונות הראשונה העונה ולנצח 4 מתוך 6 המשחקים האחרונים. 

לפני חודש נותרתם עם זר אחד בלבד לאחר עזיבת הזרים, בכמות האמנת באותה נקודה שאתם יכולים להישאר בליגה? 

״האמנו תמיד. משחק אחד אחרי התקיפה האיראנית ניצחנו את בני הרצליה ויצאנו מרצף הפסדים נוראי שהיה לנו. בזכות האישיות והאנושיות של החבר׳ה בקבוצה והנהלה שהכניסה את היד לכיס והביאה שחקנים מוכחים הצלחנו להישאר ביחד ולצאת מזה על המגרש״. 

רועי הובר הוא שחקן כדורסל מסוג אחר, שונה בנוף. מאחורי הרכז בעל סגנון המשחק המלהיב על המגרש עומד אדם שקט, רגיש ונטול מניירות. הובר לא ניחן בגובה יוצא דופן או ביכולות אתלטיות שונות משאר חבריו ולא מרבה להתראיין או לשתף את חייו ברשתות החברתיות בניגוד לרוח התקופה, אך על הפרקט מדובר היה ככל הנראה ברכז הישראלי הטוב ביותר בליגה העונה. 

עם קול חנוק משמחה והתרגשות, חושף הובר בכנות יוצאת דופן את אשר עבר עליו העונה כמי שהתגורר בחבל ארץ שנעזב, ועל פי לא מעט מתושביו גם נשכח, להתמודד בכוחות עצמו: ״זה הישג מטורף עבורנו ועבור הכדורסל בצפון, היה לנו חשוב לנצח עבור המועדון והקהילה בצפון. צריך להגיד את האמת - אם היינו יורדים העונה ליגה זה היה לא ספורטיבי ולכן ההישג שלנו אפילו יותר גדול. 

"היו לנו את כל הסיבות בעולם להוריד הילוך, בטח כשהיינו במומנטום שלילי והיינו בתקופה מאוד מאתגרת, אבל עשינו את זה. גם אנחנו, שעברנו לאחרונה להתגורר במרכז, התחלנו לשכוח לרגע מה קורה בצפון ולחזור לשגרה, אבל יש שם אזעקות בלתי פוסקות. גם כשאין אזעקות, אתה שומע את רעש ההפגזות של צה״ל בדרום בלבנון שמאוד קרוב. פתאום באמצע האימון צריך לרדת למקלט ולחזור, קובעים שעות של אימונים לפי מתי שחושבים ומקווים שחיזבאללה לא ירו טילים וככה לא תהיה אזעקה והזרים לא יבהלו פתאום, מתאמנים רק בבוקר כי יש יותר אזעקות בערב. ליבי עם תושבי הצפון״. 

הסיפור שלכם העונה גדול בהרבה מכדורסל, מרגיש שהכדורסל משני כאן. 

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

״לגמרי. לאורך כל העונה דיברנו על זה שעל אף שלנו קשה מאוד כל המצב והוא לא אידיאלי לקבוצה מקצוענית ולא לשחקנים מקצוענים, אנחנו רואים כל הזמן במלון סביבנו משפחות של מפונים עם ילדים קטנים שנמצאים מחוץ לבית ללא שגרה ואתה מבין שאתה לא יכול להתמסכן. בסוף אנחנו משחקים כדורסל, אנחנו בריאים וחיים את החיים שלנו בזמן שאנשים נלחמים לשמור על המדינה. ניסינו להסתכל על הכל בפרופורציות ולא הרשנו לעצמנו סיבות להוריד הילוך. לא הסכמנו להתבכיין, גם בחדר ההלבשה כאשר קראנו את הדיווחים, דאגנו להגיד כל הזמן שללא קשר אם יהיו בסוף העונה יורדות או לא, אנחנו כספורטאים לא רוצים לסיים במקום האחרון. ועשינו את זה על המגרש ובגדול״.